 |
|
 |
||
|
||||
 |
==>"אם ננהג תוך שיתוף פעולה, כגון זה המתקיים בבית הבד, נזכור כי אנחנו חלק משלם וכי לכל אחד תפקיד. הפעולה יחד מקדמת את כולנו". מי זה אנחנו? תושבי הגליל, תושבי ישראל, התושבים "ממערב לירדן", אנשי המזרח התיכון? המאמר מצביע על מצב עגום שבו המשאבים הטבעיים העומדים לרשות בני האדם הולכים ומתכלים. זה נכון. אני לא בטוח שהפתרון הוא לגדל תפוזים סיניים בעציצים או שכל חקלאי יגדל 10 סוגי גידולים במקום להתמחות באחד. או שכל אחד יתחזק משק סגור ועצמאי. כל עוד אנחנו נוהגים במכוניות ומשחררים גזים רעילים משרפת דלק, מה שגודל לנו בעציץ בטל בשישים. שלא נדבר על טנקים ומטוסים ומפעלים. הבעיה היא לא בדיוק חברתית כי בבעיות אקולוגיות אנחנו לא לוקחים דווקא מבני החברה שלנו - נגיד תושבי ישראל - אלא גוזלים משאבים מכלל תושבי העולם - וביחוד אלה שבעתיד. הבעיה היא בחוקי הקניין. אלו נקבעו בזמן שהיו הרבה משאבים ומעט אנשים. אז העקרון היה שמי שמעבד (או כורה) חלקת אדמה, הוא בעליה והיא הופכת לקניינו. היום מבינים שמי שמעבד חלקת אדמה אחת משפיע על איכותה של חלקת אדמה אחרת. אבל בכל זאת זכותו לעשות בחלקתו (קניינו) כרצונו. רק אם ישונו חוקי הקניין של אדמות, אפשר יהיה להתמודד עם הבעיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו זה בני האדם. ושיתוף הפעולה צריך להתקיים ביננו לבין עצמנו וביננו לבין הסביבה. אולי גידול עציץ לא יביא לפתרון כולל אולם הנסיון לשנות ולו במעט יגרום לשינוי. כפי שהסברתי במאמר לכל פעולה יש תוצאה. גם אם היא קטנה ולא מורגשת בתחילה, תנועה קטנה יכולה לגרום שינוי גדול. אני לא רואה טעם להתיחס לחוקי הקניין אולם בקניני אני יכולה להיטב עם העולם. יש שיראו בזה משהו שולי, אולם לעניות דעתי, יש שיראו את מעשי ידי יתפעלו וינסו אף הם לשאוב השראה. כך נוצר שינוי אמיתי, בתהליך לאט לאט ולא במהפכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להוציא לך את הרוח מהמפרסים. גם אני מקווה שיראו את מעשי ידייך, יתפעלו וינסו אף הם. אבל אני חושב שאם נלך בדרך הזו השינוי יהיה כל כך איטי כך שיגיע מאוחר מדי ומעט מדי. לעניות דעתי, גם אם אני אגדל ירקות במרפסת לצורכי משפחתי, התרומה לטובת העולם תהיה שולית והעלות, לפחות בטווח הקצר, תהיה גבוהה מאשר קניית ירקות בסופרמרקט. הבעיה שניסיתי להצביע עליה היא שרוב האנשים פועלים מתוך אינטרסים לטווח קצר, במיוחד אם הם לא בטוחים שרוב האנשים האחרים מקריבים לטובת העולם (כלומר אנשים לא אוהבים להיות פריירים במיוחד כשזה עולה להם כסף או עבודה). החוקים, גם בתחומים אחרים, נועדו להבטיח שכולם ישתפו פעולה. אבל כאמור, אני איתך. גם אני חושב שאם כולם יהיו בסדר, הכל יהיה בסדר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |