 |
אמנם חילופי דברים שכאלה יכולים לספק שעות של הנאה (עם או בלי מרכאות), אבל אני משתומם מחדש כיצד פעם אחר פעם הדיון מוסט למין רציונליזציה מתחטאת שמנסה לכבס ולהסביר בחירות מכוונות בשפה פוגעת וארסית.
כשאחנו משוחחים, אחד האמצעים בהם אנחנו מחליפים כוונות ומשמעויות הוא התיאור. אנחנו מתארים דברים באמצעות סמלים שונים, אחד מהם היא מלים שמתארות אובייקטים שונים. הסמל "עובד" כי הוא מעורר או מתקשר למילון כלשהו שנימצא בזיכרון שלנו, ודרכו אנחנו יכולים לפענח את הסמל. נניח ששמואל אמר "נהג." הוא בחר את המילה הזו מתוך מגוון עצום של אפשרויות סמליות ולשוניות שנמצאות במילון המנטלי שלו, וכך באמצעות אמירת "נהג," הוא מפעיל את המשמעות שהוא מתכוון להעביר. השומעת (או הקורא) מבצעת את הפעולה בהיפוך. קריאת המילה "נהג" מפעילה אצלה יצוג מנטלי של הדבר אותו המילה "נהג" מעבירה מקונטקסט של השיחה. זוהי פעולה מורכבת ולא טריביאלית בכלל, בגלל של"נהג" יש שימושים שונים (למשל, פועל, שם-עצם), ולכן המשמעות העולה מהמילה הספציפית הזו נוצרת מתוך שיתוף פעולה עדין ומורכב בין המשוחחים.
הבחירה באיזו מילה להישתמש בזמן נתון במסגרת של חילופי דברים מסוימים היא פעילות מנטלית מורכבת ביותר המסתמכת על מאגר עצום של אפשרויות ביטוי שונות. המשמעות שנוצרת היא הפעילות המשותפת של הכותבות/דוברות והקוראות/שומעות.
אולם, למעשה הבחירה בצרוף מסוים מוגבלת מכמה אופנים. זמינות היא אחד הדברים שמגביל באיזו מילה נבחר. כששניים משוחחים פנים אל פנים, הם יכולים להישתמש במחוות גוף שונות או בגובה צליל דיבור שונה וכיוב'. חילופי דברים שבכתב מוגבלים הרבה יותר עם זמינות קטנה מאד של דרכי ביטוי שונות.
מרבית בני האדם אכן יכולים לבחור מלים מתוך מאגר גדול של אפשרויות, ולהתחשב במגבלות שנובעות מהמדיום. אולם, מסתבר שישנם אנשים שהמאגר שלהם מצומצם ביותר, או שהדרך בה הם בוחרים ממנו קשוחה ולא משתנה, ובנוסף יתכן ואין להם אפשרות, יכולת, ובעיקר רצון, להיתחשב במיגבלות השונות, תוך התעלמות (במיקרה שלפנינו אני חושש - מודעת) מהעובדה שהמשמעות הסופית נוצרת משיתוף הפעולה האקטיבי בין המשוחחים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש