|
לא השתכנעתי בכך שחל מהפך אוניברסלי בתודעת המוות בימי אלקסנדר מוקדון. כיבושים, הגליות, נפילה של תרבויות וסדרי עולם, היו גם קודם. אני חושד שסיבה יותר סבירה ל"מהפך" היא שעד אותה עת נותרו בידינו בעיקר דיווחים היסטוריים רשמיים. רק מאותה עת לערך השתמרו דיווחים אישיים, המתארים את מצוקת היחיד. זו איננה סיבה להניח שחרדת היחיד מפני מותו היתה עזה פחות בטרם התקופה ההלניסטית, או בחברות שלא ידעו את מוקדון. כפי שהעיר לעיל אסור לוויתן, הפירמדות שימשו אמצעי להזדהות חברתית אבל הן אינן מוכיחות שהמצרי הפשוט לא ירא את המוות - רק שלא היו לא האמצעים להנציח את חרדתו.
לדעתי המהפך התודעתי עליו נסוב המאמר חל (הרבה) קודם לכן. אולי אפילו בטרם היות האדם המודרני. אינני בטוח שלקופי־על או פילים אין תודעת־מוות אישי.
מפתיע אותי שלאורך המאמר לא הוזכרו המילים "אהבה" ו"ילדים"; שניהם מושגים המשמשים באופן אוניברסלי להפגה של חרדת המוות. אין בכך כדי להחליש את חשיבות הקבוצה והתרבות הקבוצתית לנחמה.
הערת תרגום קלה: אינני מכיר את האמרה "לא מספיק מחשבה בריאה, משום סירובה להכיר בעובדות הרוע, שהוא כנראה המפתח הטוב ביותר לאמת העמוקה" של ג'ויס, לא מצאתי אותה בשפת המקור ולא הבנתי אותה באמת. אך אני סבור שיש לתרגם "לא *מספיקה* מחשבה בריאה". או אפילו "מחשבה בריאה אינה מספיקה".
|
|