בתשובה ליעקב, 11/01/06 15:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הביטוי ''יד נעלמה'' מדבר על כך שהפרט חושב שהוא פועל רק למען טובת עצמו אבל, אם לצטט את אדם סמית, הוא כאילו ''מובל בידי יד נעלמה'' (לי עולה בראש דימוי של עיוור שמובל על ידי מישהו) בכיוון שיביא לרווחת הכלל. אני מנסה להבין כיצד כל אדם פועל למען טובת עצמו, בלי לנסות למקסם רווחים, באופן שמסייע לטובת הכלל. בוודאי שזה קורה פה ושם, במקרה. יש גם תחומים שלמים שפועלים כך באופן שיטתי (למשל, תנועת הקוד הפתוח). אבל לא הבנתי לאיזה מנגנון התכוון פוקינודי כשדיבר על יד נעלמה ללא מיקסום רווחים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. היה פה בלבול בין מקסום רווחים של הפרט ושל הכלל. כל אחד בוודאי פועל למקסום רווחים של עצמו (כמובן שיש כאלו שהרווח שלהם הוא לא כספי, אבל הרוב עדיין מחפשים כסף). אבל לא מדובר על מקסום הרווח של החברה. אין ביד הנעלמה טענה שאם תניח לדברים בלי ניהול תגיע לרווח הכי גדול לחברה. זה אומנם נכון, אבל לא כלול ביד הנעלמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |