|
||||
|
||||
הערה קטנה: למרבה הזעזוע, חזן ויערי עצמם ראו בסטלין מודל לחיקוי, ועד נאום חרושצ'וב לא מצאו בו פגמים. מפאת כבודם, נשמור אותם בכפיפה אחת עם משיחם. (למרות שכמובן אין מה להשוות) |
|
||||
|
||||
הרבה אנשים מאותה תקופה ''כבודם במקומם מונח''. |
|
||||
|
||||
הבעיה נעוצה בהתעקשות לחלק באופן דיכוטומי את המנהיגים הפוליטיים לקדושים או בני שטן. מנהיגים פוליטיים ומשטרים בתוקף הגדרתם אינם יכולים להיות מלאכי עליון והם מחולקים בצורה די מפוזרת על כל הקשת שבין נבלים גמורים לצדיקים מושלמים. כוונתי היתה שגם טיטו וטרוצקי שידיהם בודאי לא היו נקיות מדם אינם צריכים להיחשב שווי מעמד עם סטלין. על אחת כמה וכמה יערי וחזן שכל אשמתם היא מילולית ותאורטית. לשמור את זקני מפ''ם בכפיפה אחת עם סטלין, זה כמו להעמיד את גב' ואגנר יחד עם היטלר. יש חוגים מסויימים אשר מטעמים אנרכיסטיים מעמידים בפני הנהגות פוליטיות סטנדרטים שהמהטמה היה מתקשה לעמוד בהם. מצד אחד, אם ארה''ב נתפסת למדיניות כוחנית כלפי יריב חצוף במיוחד הרי שהיא הופכת מיד לאימפריה של זדון וקולוניאליזם. מן הצד השני המרקסיזם עצמו הופך לאידיאולוגיה פאשיסטית רצחנית ולא אידיאולוגיה השואפת בעיקרון לשיוויוניות ולזכויות העובד. |
|
||||
|
||||
הרבה אנשים לא מצאו בסטלין פגם עד לנאום חרושצ'וב, ולכן נסלח להם על זה. אנשים שהיום קופצים כל פעם עם טיעוני ''אולי סטלין זרק אנשים לגולאג, אבל אל תשכחו מי ניצח את היטלר'' אני לא מצליחה להבין. אגב, להבדיל משאר הרשימה, לחזן וליערי, כמדומני, לא יצא להיות דיקטטור במדינה קומוניסטית, ולכן אין מה לכרוך אותם עם רבי רוצחים דוגמת סטלין. זה כמו לכרוך את איוון איוונוביץ' שהיה חבר מסור ונאמן בקומסומול עם סטלין. |
|
||||
|
||||
אם מותר לי לפרוט שוב על העוגב מדיון אחר: כל הידיעות על הנעשה ברוסיה נדחו בבוז כפרופגנדה קפיטליסטית-קולוניאליסטית, ואפילו כאשר הד"ר אורן (קומוניסט ציוני טוב, למיטב ידיעתי אין קשר ליהונתן) נשפט כמרגל רבולוציונר, הקומוניסטים בארץ הקודש היו מוכנים רק להודות שבמקרה הזה נפלה טעות קטנה שאין להסיק ממנה מסקנות כלליות. אם זה היה קורה בימינו אני בטוח שהויכוחים באייל היו מכילים המון "עדות אנקדוטלית", "שטיפת מוח", "כשל סטטיסטי" והמון הפניות למאמר הרלבנטי של יובל. אני בטח הייתי מעיר משהו על עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם תיאוריה, וי. אורן היה טוחן אותי עד דק. חבל שפספסנו, היה יכול להיות שמח. |
|
||||
|
||||
מבלי לסנגר על המישטרים שהיו באירופה המיזרחית, כשהגענו לישראל בשנות ה-50 מצאנו כאן מישטר דמוקראטי לכאורה אך עם עיתונות מגוייס. אבי היה אומר שהיא משקרת יותר מזו שבפולין הקומוניסטית. למשל תחנת הרדיו היחידה ששידרה חדשות היתה (כך סיפר עיתונאי מקול ישראל) מעבירה את הכותרות (אולי אפילו כל החדשות) לסגן שר הביטחון מיודענו משכבר הימים החב"ן שמעון פרס סגן שר הביטחון. הנל' היה מסמן מה יוקרא ראשון, מה שני ומה יושמט לגמרי. עמוס קינן נאלץ לעזוב את הארץ באותם ימים. נכון שהיה העולם הזה. |
|
||||
|
||||
איך אתה מעיז לדבר כך על הגדול שבגדולים, הענק שבענקים, מקים הכור, ומגנה הפצצת הכור, פעמיים ראש ממשלה, שר לפיתוח אזורי, זוכה פרס נובל, יוזם אוסלו ומחמש הטרוריסטים. |
|
||||
|
||||
"מגנה הפצצת הכור"? הגזמת. |
|
||||
|
||||
- היה עוד מתנגד – ראש האופוזיציה ב-81', שמעון פרס. ``ב-10 במאי מישהו הודיע לפרס שהתקיפה עומדת לצאת לפועל. כבר היינו על המסלול. צריך לדעת שבמבצע כזה האדרנלין וכל החלק הרגשי הקשה של טייס נמשך עד שהוא נכנס למטוס ומתניע. בהמשך הוא פועל כמקצוען לכל דבר. לאחר התדריכים, כשהטייסים נערכו להמריא, הגיעה הוראה מראש-הממשלה בגין לעצור את התקיפה לבקשת פרס. אני חושב שבגין לא היה מודע לגבי השלב שבו נמצאנו. כשהורה לעצור, זה היה יותר אקט פוליטי מאשר צעד של ביטחון. לנו זה היה קשה מאוד, אפילו שבר מסוים. הוצאנו הוראת ביטול ובכך סגרנו עניין עד ה-7 ביוני. אם אז הצלחנו לשמור על גורם ההפתעה, אני לא בטוח אם בימים אלה, עם כל החשיפות, זה היה מצליח``. תגובה 343861 כאן מסופר רק על חיים הרצוג: למי שכבר הספיק לשכוח כדאי להזכיר משהו ממאורעות אותם ימים. לאחר הפצצת הכור האטומי העיראקי, גינתה ארה”ב בחריפות רבה את ישראל, ואפילו הטילה אמברגו על מטוסים שהיו אמורים להגיע לישראל. גם העולם כולו גינה את ישראל בתקיפות רבה. אם חשבתם שהגינויים הגיעו רק מהעולם “הנאור”, הרי אתם טועים טעות חמורה. אפילו שמעון פרס גינה והשמיץ את ההתקפה, ויתירה מכך - אחד מרבני בני ברק הוציא מכתב נגד ההפצצה בעיראק וכינה זאת כ”התגרות בגויים”. |
|
||||
|
||||
עמוס קינן לא נאלץ לעשות כלום. כמו הרבה אמנים אחרים הוא נסע לפריז, ולא הייתי מאשים בכך את פרס יותר משאני מאשים את ברק בכך שתמיר קמחי נסע להודו. אבל מה שנכון נכון: הדמוקרטיה של תחילת שנות החמישים באמת היתה מוגבלת מאד. |
|
||||
|
||||
מאידך גיסא, פעילי מק''י לא הורשו להיות מורים, למשל. ופעילי רק''ח עברו הטרדות משטרתיות רבות. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מהו ה''חד גיסא'' אליו האידך הזה מתייחס. |
|
||||
|
||||
''כל הידיעות על הנעשה ברוסיה נדחו בבוז כפרופגנדה קפיטליסטית-קולוניאליסטית''. פחות או יותר תיאור של מדינה שהסוציאליסטים שולטים בה. |
|
||||
|
||||
התכוונתי להגיד שהידיעות נדחו ע"י החוגים הסוציאליסטיים-קומוניסטיים (ספציפית: הויכוחים שאני זוכר מבית הורי היו עם חברי קיבוץ של השומר הצעיר). מפא"י אף פעם לא חיבבה במיוחד את סטאלין. |
|
||||
|
||||
ולבית''ריסטים היתה בעיה למצוא משרה בחברה ממשלתית או בחברה שעומד בראשה חבר הסתדרות. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד. לזה קוראים דמוקרטיה מוגבלת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |