|
||||
|
||||
התחלתי לענות לך ברצינות, עד ששמתי לב לעניין הלימוזינות והקויאר. בכל אופן, לאחרים: החישוב האלטרנטיבי אומר: מתוך אותם 100,000 עובדים (נדמה לי שיש הרבה יותר, אבל נלך עם המספרים שלך) מס' מסויים מאבד את מקור הכנסתו ומצטרף למעגל המובטלים. השאר זוכים למשכורת גדולה יותר ש*חלקה* באמת מגדילה את הצריכה של מוצרים המיוצרים בארץ, ולכן *אותו חלק* חוזר להגדלת התעסוקה. מאחר ואותו חלק הוא פחות מהשלם (הגדלת היבוא של חולצות מסין לא ממש עוזרת, וגם מעבר מלחם אחיד ללחם לבן לא משנה בהרבה את מס' המועסקים אצל אנג'ל) נטו תוספת התעסוקה נשאר שלילי. הוסף לכך מובטלים נוספים שייפלטו מעסקים במצב קרוב להתמוטטות עם העלאת המיסוי כדי לשלם לאותם מובטלים מהסעיף הקודם, ותראה שמשחק הפירמידה שלך לא עובד לאורך זמן. האמת היא שאינני יודע כמה טעם יש בדיון בשאלה הזאת, שכן זה אחד מאותם תחומים בהם מסך האידיאולוגיה מעוור עיני חכמים. אם יש משהו שזה מזכיר לי, זה את הויכוחים ההיסטוריים/היסטריים על הסוציוביולוגיה בשנות השבעים-שמונים של המאה שעברה. |
|
||||
|
||||
אפשר כמה מלים על הויכוחים ההיסטוריים על הסוציוביולוגיה בשנות השבעים-שמונים? (ואם אפשר בסיכום שלך ובלי לינקים. הצטברה לי כבר רשימה ארוכה של לינקים שעוד לא נקראו, וזה בנוסף למטלות הלימודים ורגשי האשמה ... סליחה על החוצפה שבבקשה ...) |
|
||||
|
||||
כמה מלים: כאשר נוסד הענף הזה, הוא זכה לאופוזיציה לוחמנית ביותר. המתנגדים היו מתחומים שונים, והמשותף להם היה שהם תפסו את התיאוריה הזאת כבעלת השלכות הרות אסון על אידיאולוגיה שבה הם אחזו: הפמיניסטיות היו באותה תקופה בעיצומו של המסע "כל בני האדם נולדו שוים" וממש לא אהבו את הרעיון שיש הבדלים מולדים בין זכרים לנקבות. "יפי הנפש" (כולל סטיבן גולד וריצ'רד לבונטין, לא פחות) נחרדו מהרעיון שהתוקפנות היא חלק אינהרנטי מהאישיות של בני המין האנושי, ושמלחמות, רצח ואונס הם לא היוצא מן הכלל בחברות של ציידים לקטים, אלא תופעה נפוצה ותדירה. סוציולוגים "קלאסייים" הרגישו מאויימים שכן הדיסציפלינה החדשה חדרה לתחומים בהם הם דשדשו שנים רבות, והפרדיגמה הסוציוביולוגית הציגה אותם באור לא ממש מחמיא (בלי להכנס לפרטים, עצם הרעיון ש"תרבות" ו"פרט" הם לא שני עולמות שונים לגמרי אלא שגם את התרבות כולה אפשר, וצריך, לבחון בעיניים דארוויניסטיות לא התיישב טוב עם הטענות שלהם), והרבה שוחרי טוב אחרים פחדו מהשלכות אפשריות לכיוונים של דארויניזם חברתי ואאוגניקה. אם העובדות לא מתאימות לאידיאולוגיה, הבה נילחם בעובדות. והמלחמה היתה מכוערת להפליא, עד כדי האשמת חוקרים בהדבקה מכוונת של שבטי ציידים-לקטים בחצבת, עידודם כביכול למעשי אלימות בחסות החוקרים, הפרעות שיטתיות בכנסים אליהם הוזמנו סוציוביולוגים, רצח-אופי של החוקרים במשתפי פעולה עם ממסד שמרני וכד'. ידוע המקרה בו איזה סטודנט שוחר טוב שפך מים על אבי הסוציובולוגיה א. וילסון, אחד מהיותר עדינים ומנומסים שבין המדענים. אם ראית קצת הפגנות נגד הגלובליזציה בשנים האחרונות, אתה יודע על איזו אוירה אני מדבר. יאללה, תחזור ללימודים. |
|
||||
|
||||
ההתנגדות לא נגמרה (אם כי האפנה השתנתה). והסוציוביולוגיה לא הגשימה את התקוות שתלו בה אבותיה הראשונים בשנות השבעים (לפחות, עדיין לא). |
|
||||
|
||||
ההתנגדות השתנתה לחלוטין, ועכשיו היא הרבה יותר עניינית. אתה רואה הפגנות מול חדר ההרצאות של פינקר? אתה יכול לדמות בנפשך מנשר אנטי-ס"ב נחתם בידי מדענים מובילים (בשנות השמונים נחתם מנשר כזה. דומני שסטיבן גולד היה בין מנסחיו). נכון. האופטימיות היתה מוגזמת, כמקובל בענפים חדשים. גם אינטליגנציה מלאכותית עדיין לא מייצרת עבורנו מכונות שיודעות לנהל שיחה, ולמרבה הצער עדיין לא נמכרת בסופר-פארם תרופה לסרטן. אבל בכל התחומים הללו היתה התקדמות משמעותית והושגו השגים חשובים. |
|
||||
|
||||
נכון. רק התרשמתי שאתה מתייחס לכך כאילו ''הקרב הסתיים''. התנגדות עניינית היא כנראה עדיפה, אבל הרבה יותר אפרורית. |
|
||||
|
||||
תודה רבה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |