|
אהמממ.
אני לא בטוח שהיה צורך בתובנות של כהנמן כדי לשים לב לכך שלא כל האנליסטים נותנים אותן המלצות גם אם הם מתבססים בדיוק על אותו מידע, וגם אם המידע הזה מוצג להם באופן מובנה ואחיד (תשקיף, נניח, או דו"ח שנתי). הסיבות, לדעתי, לא מאד מסתוריות: בנוסף למידע הספציפי על החברה, הכלכלן מתייחס, במודע או לא, לעוד אלפי פיסות אינפורמציה שצבר במשך חייו, ומשתמש בכללי ניתוח שעוצבו באופן ייחודי לגמרי1 - מה שניתן לכנות כהשפעת האישיות שלו, העמדות שלו, ההעדפות שלו, האינטואיציה שלו, מה-שלא-יהיה. אם זה לא היה כך, יכולת להמיר את האנליסטים בחבילת התוכנה "Investor" מתוצרת מפעלי שכ"ג בע"מ ולחסוך הרבה כסף. הרעיון שכל האנשים הרציונליים מגיעים לאותן מסקנות הוא רעיון מאד מושך, אבל מספיקה הצצה אחת באייל כדי לראות את מופרכותו.
לדעתי, התגלית המעניינת של כהנמן ושות' בעניין זה לא היתה שקיימת שונות בין האנשים, אלא דווקא להיפך: שקיימות הטיות *עקביות* ו*משותפות* לחלק גדול מהציבור. בדוגמא שהבאתי במאמר ("קיבלת 500 דולר..."), אם חצי מהאנשים היו בוחרים בהימור במקרה א' וחצי במקרה ב', אני חושב שזה היה לא מעניין בכלל.
ועוד הערה קטנה: החלק של השפעת ה"היצג", כלומר העובדה שניסוח שונה של הבעיה מביא אנשים למסקנות שונות, נראה לי הכי פחות מפתיע בספר. כל סוכן מכירות יכול היה לספר לך את זה, וכל פרסומאי יכול היה להוכיח. מה שכן, הדוגמאות של כהנמן מחדדות את העניין עד רמה של אבסורד גמור. ______________ 1- גנטיקה, נסיון חיים, מקריות - לא בהכרח בסדר הזה.
|
|