בתשובה להאייל האלמוני, 02/01/06 20:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המקור ברות פרק ד': יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל. הפירוש לעניינינו הוא ששמה יקרא בישראל אם בזה שילדיה יזכרוה אחריה, אם בזה שתעשה מעשים גדולים וצדיקים שישאירו רושם שיקרא שמה בישראל. יונתן בן עוזיאל מתרגם: ויקרא שמו מצדיקי ישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסופר על קנאי ללשון העברית אשר קיבל עלייה לתורה בעקבות הולדת ביתו. כשהגבאי אמר את ה''מי שברך'' והגיע ל''ויקרא שמה בישראל'' הוא עצר וחיכה לאב לאמר לגבאי את השם (כך נהוג תמיד). אך קנאינו המדובר אשר רצה לדבוק בשימוש הלשון של הפסוק ענה ''נקודה''. הגבאי מיד המשיך ''ויקרא שמה בישראל נקודה''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |