בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/04/00 23:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשביל מה יש שופטים, אם לדעתך מי אשם ומי לא צריך להקבע עוד בשלב בחקירה? החוקרים מגישים חשדות. לפעמים, החשדות מתבדים ולפעמים הם מוכחים בבית המשפט. האם אתה מאמין שכל מקרה שמגיע לבית משפט חייב לצאת אשם, ואם לא ראשים צריכים להערף? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כולם יכולים לטעות, וכולם ברי ביקורת. ואת החלטות השופטים אסור לבקר ? יש לי לפעמים המון ביקורת על החלטות שופטים, ואני לא מתבייש מלבקר, כאשר אני חש שטעו. קביעתם על פי החוק מחייבת אותנו, אך אין זה אומר שאנו צריכים להשתחוות אפיים ולהגיד אמן. אבל אתה כנראה מתכוון לפרשת נאמן. העובדה שזוכה לבסוף בבית המשפט היא רק פרט מסייע, ולא הגורם העיקרי שבגללו יש בלבי כעס רב על פעולותיו של היועץ המשפטי דאז בן יאיר בפרשה ההיא. כאשר אני קובע את דעתי על הפרשה אני עושה זאת על סמך שיפוט עצמי שלי, ודעתי נובעת מניתוח העובדות כפי שאני מבין אותן. כפי שציינתי בדברי הקודמים בכל הענינים בהם נחקר בעקבות כתבה עיתנואית לא נמצאה שום אפשרות להעמדה לדין. אבל היועץ החרוץ החליט להעמידו לדין בגלל פעולה מסויימת של אחד מעורכי הדין במשרדו, שנעשתה אחרי פתיחת החקירה ובגללה, ושלא הייתה נעשית כלל לו לא הייתה חקירה כזאת. ההתרשמות שלי היא שיועץ פעל בגלל מניעים לא ענייניים, ובצורה לא אוביקטיבית - מניעים של רדיפה. זו ההתרשמות שלי, השיפוט שלי, ומותר לי להגיד מה שאני חושב ? לא כן ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |