|
||||
|
||||
ראובן, אתן לך דעה שניה, וגם לי יש תואר בפילוסופיה ולמדתי את הפילוסופים הלשוניים היטב: אתה צודק, פילוסופי השפה הם איטיים בצורה בלתי-נסבלת, ולעיתים תכופות נראה כי ה"גאונים" ה"חדשניים" ביותר שלהם בסך-הכל אומרים משהו מובן מאליו, שכל ילד יודע. זה לא רק נראה ככה, זה נכון. זאת משום שמקימי הזרם הזה, ובראשם גוטלוב פרגה, הצליחו ליצור שיח פילוסופי שבאותה מידה שהוא חסר-תקדים בקוהרנטיות שלו, הוא גם חסר-תקדים בריחוקו מהמציאות ומהאופן שבו בני-אדם מתקשרים באמת. עד היום הפילוסופיה האנגלו-אמריקאית מתקשה להתגבר על הולכת-השולל של האירוע המוזר הזה שנקרא "המפנה הלשוני". ויטגנשטיין, שבגלגוליו המאוחרים ניסה לעדן את הגישה הלשוניקנית, אולי רק הקשה על האנושות עוד יותר להתנער ממנה. זו בהחלט ביצה וצריך להתרחק ממנה. |
|
||||
|
||||
על איזו פילוסופיה אתה ממליץ בניגוד לביצה הפילוסופית האנגלו-אמריקאית? |
|
||||
|
||||
בניגוד לפילוסופים האנגלו-אמריקאים שנשענו רבות על הלוגיקה, התפתח בגרמניה זרם מקביל שנשען על תרבות ונסיון. מוביל גדול בתחום הזה היה הפילוסוף הגרמני האנס גיאורג גדאמר, תלמידו של מרטין היידגר, שטען כי מבנים לשוניים הם בעיקר תלויי תרבות. גדאמר ביקר את ויטגנשטיין ואת חומסקי כאחד. בשורה התחתונה הוא תקף את טענת המדע לאובייקטיביות. על-פי גדאמר המדע בהכרח נשען על מבנים לשוניים שנוצרו בהקשר מסויים שבלעדיו לא ניתן להבינם. המעבר מהקשר אחד להקשר אחר הוא תלוי לשונית, ולפיכך לא תיתכן יוזמה ל''שפה אובייקטיווית'' כמו זו של פרגה. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד, על פניו גם כאן ''נראה כי ה''גאונים'' ה''חדשניים'' ביותר שלהם בסך-הכל אומרים משהו מובן מאליו, שכל ילד יודע.'' ובכל זאת, העובדה היא שאנשים מתרבויות שונות מצליחים לתקשר ולהשפיע אחד על השני, למרות ש''מבנים לשוניים הם בעיקר תלויי תרבות.'' אזכיר גם, בנוסף, שלכל בני האדם יש אבים קדמונים משותפים מעטים, ולכן גם אם הכל תלוי-תרבות, המקור לכל התרבויות משותף, ולכן דווקא יכולה להיות שפה, שהיא אומנם לא אובייקטיבית, אבל אולי אינטר-סובייקטיבית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |