בתשובה להאייל האלמוני, 26/12/05 20:18
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 357362
דוגמאות?

(אגב, לי אישית נראה שאיש לא צריך לק צבעוני לציפורניים, זה נראה לי לא מועיל בלשון המעטה, ואני עצמי לא אקנה את זה בשום מקרה. אז?)
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 357408
בדוק את עצמך:
כשכואב לך הראש או, יותר טוב, הגרון האם אתה...
א. לא לוקח שום משכך כאבים - זה מטפל רק בסימפטום.
ב. לוקח משכך כאבים אחרי פרק זמן ארוך יותר ממה שנהגתי לפני 5 שנים - עם הגיל עלתה הסיבולת שלי.
ג. לוקח משכך כאבים מהר יותר מבעבר - המחשבה על המשכך פשוט עולה בי מהר יותר כשמתחיל לכאוב לי.

אתה לא חייב לענות כרגע, עדיף אולי לחכות לשפעת הבאה עלינו לטובה.
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 357416
אצלי זה א' (שפעת או לא שפעת), אבל מה הקשר? מי שלוקח משכך כאבים מלכתחילה עושה את זה למרות שהוא לא צריך? מה, הסימפטומים זה לא משהו שחלק מהאנשים רוצים לטפל בו?

אגב, האם התמכרות למשככי כאבים נוצרת בגלל פרסומות משתילות מסרים, או בגלל שימוש יתר במשככי הכאבים והתמכרות להשפעה הפיזית שלו?
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 357693
ידעתי שיענו לי את תשובת ה-מה רע לטפל בסימפטומים? זאת לא הפואנטה שלי.

הרעיון הוא שאפשר לדחוף לך כמות יותר גדולה של מוצר מסוים ע"י "השתלה של קיצורי דרך מחשבתיים", לדוגמא- פרסומות של איש עם ראש אדום מהבהב- פסקול מחריד- למה לסבול? - דקסמול - עננים שקטים, לדעתי, כן מקצרות את פרק הזמן שבין תחילת תחושת כאב הראש לבין המחשבה- אולי אני אקח אקמול? מה שמעלה בתורו את צריכת האקמול.

ואגב, הגברת הצריכה של סוג מוצר מסוים היא מטרה משותפת לכל החברות המתחרות בתחום.

סליחה על הבלגן - אין לי זמן NOR מחשב (איתות עשן למי ששואל)
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 357699
למיטב זכרוני, בילדותי אנשים לקחו תרופות במהירות רבה בהרבה מהיום.
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 357703
בחייך, אתה משוה כאב ראש של היום למיגרנות של שנות השישים?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים