בתשובה לרון בן-יעקב, 24/12/05 14:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לצערי אני נאלץ לחלוק עליך. דתיות אינה דיסקרטית (חילוני/מסורתי/דתי/חרדי) אלא מתקיימת על רצף כלשהו ואנשים שונים בוחרים לעצמם מורי הלכה שונים ע"פ אורח החיים הרצוי להם. בני משפחתי החרדיים (שאינם קנאים דתיים) ברובם יראו בישיבה פרטית עם בן המין השני עבירה חמורה על איסור הייחוד ולא חשוב מה הנסיבות. חרדים פחות חרדים, אולי יתפשרו על ישיבה בחדר עם דלת פתוחה. השערתי היא שהחרדים-חרדים שאתה מזכיר הם מראש בבחינת עופות משונים גם בחברה שלהם (חוזרים בתשובה, "מתחזקים", גאונים וסתם תמהוניים למיניהם). כל חרדי/ת העובד נניח בהייטק תמיד יצטרך לענות על השאלה "אם אתה כזה חכם, מדוע אתה מבטל זמנך (ביטול תורה)?". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, הדתיות אינה דיסקרטית אלא היא רצף. מצד שני, או שחרדי הוא מתנגד לעירוב או שהוא ''עוף מוזר'', ואו שחרדי הוא תלמיד חכם בתורה או שהוא ''מבטל את זמנו''. לי זה נשמע דיסקרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יש בדבריך משהו, אבל יש לי כמה תשובות: א. רוב האנשים שחילוניים מגדירים כחרדים הם בעצם חרד"לים. ב. "עוף מוזר" לא תמיד צריך להתפס כגינוי גנאי או ביזוי. כותבים קבועים באייל צריכים להיות מודעים לכך. אולי הייתי מיטיב לעשות אם הייתי כותב "חריג". ג. אני מכיר אנשים שהזמן היחידי ביומם בו אינם עושים דבר הוא הזמן בו הם "לומדים" תורה (חלקם פשוט מנמנמים והמהדרים אף עוצמים עיניהם), ובכל זאת המושג ביטול תורה מתקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין כיצד ועל סמך מה אתה חולק עלי, קובע קביעות משונות ושם בפי דברים שלא אמרתי. האם אתה חושב שהעדות שלי איננה אמינה? אני חושב שיש מידה לא מעטה של יומרה בקביעה שלך שהדוגמאות שאני מכיר הם של "עופות משונים...חוזרים בתשובה, "מתחזקים", גאונים וסתם תמהוניים למיניהם." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין איך הצלחתי להכעיס אותך כל כך ובכל אופן בודאי לא כיוונתי לכך. האם אתה בטוח שאתה עד כדי כך מתמצא בנבכי החלוקות והכיתות של הציבור הדתי? אפילו הציבור הדתי בעצמו מתקשה בכך. לדוגמה, האם הש"סניקים הם חרדים, חרד"לים, דתיים, מסורתיים או אפילו גרוע מזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתעסק בטקסונומיה דוגמטית עקרה (בהקשר הנידון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לכך אני יכול להסכים. מזמן רציתי לפנות אליך בשאלה בעניין אחר (אהבתך הגדולה לואגנר), אך אדחה זאת לעיתוי אחר ומוצלח יותר. שוב, אני רוצה להתנצל אם ''הצלחתי'' (בלא כוונה כמובן) אפילו במעט לקלקל את עונג השבת שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל *זה* הוא עונג השבת שלי (לפעמים). אל נא תלקה בגללי בתסביך-חרטה של בעל-כוונות-טובות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |