 |
נדמה לי ששאלה הרבה יותר מעניינת היא האם העובדה שהחברות היהודיות והערביות בישראל כל כך נפרדות זו מזו, היא בעייתית במידה כזו שראוי לפעול נגדה.
נדמה שבמצב המסובך של מדינת ישראל, פעולה יזומה של הרוב היהודי ליתר אינטגרציה של הערבים בחברה לא תיזקף לזכותם של הפועלים. נדמה לי שהסיבה העיקרית לכך היא שהערבים (באופן שאולי אפשר להבינו לגבי מיעוט לאומי-דתי) בוחרים בזהותם הערבית לא רק ע"פ זהותם הישראלית אלא גם ע"פ זהותם כבני אדם. נכון לעכשיו כל התביעות של ערביי ישראל לשיוויון הולכות תמיד בכיוון של "הב הב". לא ראיתי הרבה ערבים התובעים שהשלטון היהודי יכנס לשפרעם וימצה את הדין עם רוצחיו של המחבל היהודי. לא ראיתי תביעה נמרצת שהחוק ימצה את הדין עם אישי ציבור התומכים ברצח על כבוד המשפחה או בפיגועים לאומניים. לא ראיתי תביעה ששלטון החוק יכנס לתוקפו בשטח ההפקר שמהווים היום היישובים הערביים. כאשר רואים שביישוב דרוזי מסויים משלמי המיסים הם 30%, לא נותר אלא לרחם על המשלמים.
נסיונות להנדסה חברתית הם תמיד עניין עדין ומסוכן, שיש לו נטייה להתפוצץ בפניהם של ה"מהנדסים" וה"מהונדסים" כאחד. במצב דברים זה, ה"הפרדה" בין העמים היא אולי הרע במיעוטו.
ועוד הערה קטנה, אני חושב שרוב המשתתפים הצעירים באייל השתתפו במפגשים יזומים ע"י מערכת החינוך, עם נוער ערבי. לא נראה שהפגישות האלו הועילו משהו בכיוון יתר-אינטגרציה. אולי הצדדים פשוט התרשמו שהמצב העדיף הוא ריחוק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש