בתשובה ליהונתן אורן, 22/12/05 12:54
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 356186
אבל כל היופי הוא בנסיון למצוא את המשותף לכל מיני התנהגויות. המאמן שמעדיף לדחות את הסיכון לשלב מאוחר יותר למרות הפגיעה בסיכוייו לנצח, התלמיד שלא לומד לבחינה עד הלילה האחרון, שוטף הכלים הרשלן, העובד שמכין את המסמך החשוב רק רבע שעה לפני ישיבה חשובה עם הבוס - כולם פוגעים בסיכויי ההצלחה שלהם לכן כולם מעוררים אותה תמיהה.

מישהו שמבקשים ממנו משהו עומד בפני כמה אפשרויות: להסכים, לדחות או לדחות‏1. לפעמים דחייה למועד מאוחר יותר היא הגיונית, ואז אין תמיהה ואין בעיה. כאשר לא זה המצב, ובכל זאת ההחלטה ההחלטה המתקבלת היא דחיית התאריך, יש כאן משהו שדורש הסבר.
__________
1- אה, כמה שאני פיקח.
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 356211
הבנתי את העניין אחרת. אבל אולי אתה צודק.
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 382156
עניין אחר הזכיר לי את הפתיל הזה, ורציתי להוסיף שהדחיין הולך מדחי אל דחי.

(ומי שלא מחייך, שידגדג את עצמו בבית השחי).
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 382256
חוש ההומור שלך פשוט דוחה.
Freakonomics meets Tversky and Kahneman 382266
ומה מקבלים משניים כמוני?
_____________
םייחוד

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים