 |
התמונה היתה יותר מסובכת. אבל איציק ש. צודק בכך שה"תכנית הגדולה" של ביסמארק היתה כינון אימפריה לאומית גרמנית. הכללת אוסטריה ברייך הגרמני לא היתה בכלל אופציה מהרבה מאוד סיבות שהעיקרית בהן היתה שאוסטריה באותם ימים עדיין נחשבה מדינה חשובה וגדולה יותר מפרוסיה. צרוף אוסטריה לרייך משמעותו היתה ויתור של פרוסיה על ההגמוניה ברייך הזה, וזה כלל לא עלה על דעתם. האופציה שכן עלתה, היתה קריעת שטחים של אוסטרו-הונגריה (עם גרמנים וגם עם סלבים) לטובת הרייך החדש.
ביסמארק כמובן לא כבש שום שטח גרמני בכוח (זה היה למעשה איחוד מרצון) מלבד שניים. השטח הראשון היה שלזויג-הולשטיין (שהיו בה גם דנים). הסיפוח הזה גרם לסכסוך בין פרוסיה לאוסטרו-הונגריה שהסתיים בנצחון בזק של פון-מולטקה הגרמני בסדובה (1866). מולטקה ובעיקר הקייזר שנטיותיו האבסולוטיות הלכו והתפתחו להתנגשות עם ראש הממשלה האוטוקראטי שלו ביסמארק, רצו להביס את האוסטרים ולספח שטחים נרחבים שלהם לפרוסיה. ביסמארק השתולל מזעם ואיים להתפטר, עד שהקייזר נכנע לרצונו והסכם מהיר נחתם עם האוסטרים שהיה די נוח כלפיהם. ביסמארק היה היחיד ששמר על "אחדות המטרה" והפרדת היריבים. הוא הבין שהמכשול בפני איחוד גרמניה הוא לא גרמני (למרות האיבות ההיסטוריות למשל בין הבווארים הקתולים ברובם לפרוסים הלותרנים), אלא ההתנגדות הצרפתית. הוא הציע לאוסטרים הסכם נוח מאד, תמורת הנייטרליות שלהם בקרב הגדול שתכנן: פרוסיה-צרפת (1870-1871). הנצחון הגרמני הגדול הזה הסתיים בסיפוח השני: אלזס-לוריין (שוב בחלקה צרפתית).
צריך לזכור שגם לאחר האיחוד, גרמניה היתה פדרציה מבוזרת למדי. גם במלה"ע ה-I לבוואריה היה בית מלוכה וצבא משלה. ואפילו היום גרמניה היא אולי המדינה הפדרטיבית ביותר באירופה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש