|
||||
|
||||
יש לי הרגשה שתוצאות הסקר הסופיות יתלוו באמירה די עגמומית אך לא ממש מפתיעה. |
|
||||
|
||||
שאין באייל קוראים ערבים שמגיבים לסקרים? |
|
||||
|
||||
גם,אבל בעיקר שרמת האינטגרציה בן המיגזר היהודי שהוא הרוב השולט למיגזר הערבי שהוא בהחלט לא מבוטל מיספרית,נמוכה עד לא קיימת. יש לכך סיבות כמובן..חלק אובייקטיביות ולא יחודיות לארץ<רקע תרבותי שונה,פערים סוציואקונומים>,חלק גורמות לעגמומיות המוזכרת. אני תוהה אם יש עוד מדינה עם מיעוט בשיעור כזה שמתערה ברמה כלכך נמוכה ברוב האוכלוסיה. זאת כמובן הנחה שמתבססת על תחושה כללית..לא על הסקר התמים הזה. |
|
||||
|
||||
יש גם עניין של איזורים גיאוגרפיים. כמעט לכל ידידיי מהגליל יש חברים ערבים לא מעטים. מאידך גיסא, אני עצמי חיה בעיר שחולקה לה יחדיו, ואי לכך לקח זמן רב מאוד לפני שהיכרתי ערבים ברמה של התידדות. באוניברסיטה, למשל, למד אתי רק בחור ערבי אחד, שהיה נחמד ומקורי אבל עמוס מדי כדי שיתאפשר איזה קשר. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו,מצד אחד ההפרדה הגאוגרפית בן ישובים ערבים ויהודים מאוד בולטת,נדמה לי שיש רק כמה ערים עם נוכחות של שתי הקבוצות,וגם בהן נדמה שיש הפרדה לשכונות לאלה ושכונות לאלה. עם זאת,בארץ קטנה כמו שלנו נראה לי שהתשובה הגאוגרפית היא לא תשובה מספקת לניתוק שקיים,ואולי בעצם רק מעלה את השאלה,למה ההפרדה הגאוגרפית כל כך כוללת ומוחלטת. |
|
||||
|
||||
ודאי שזו איננה תשובה מספקת. במיוחד באל-קודס, למשל: הרי השכונות קרובות מאוד זו לזו, אבל העיר באמת מחולקת באופן כמעט מוחלט. למעשה, חיפה היא העיר היחידה שבה ההפרדה נוקשה קצת פחות. לדברי חברתי הערבייה שעברה לשם, בחיפה אפשר לשבת בלא מעט מקומות מעורבים ולא להרגיש כל ייחוד. בירושלים, עד כמה שזכור לי, היא חשה שלא בנוח לדבר בסלולרי בערבית בכל מקום פומבי למעט אימקה. |
|
||||
|
||||
בעכו ישנו מצב עירוני אירוני שברחוב הרצל יש רוב ערבי- בבניין של חבר יש שתי משפחות יהודיות ושש(?) ערביות |
|
||||
|
||||
מזרח ירושלים גם היא מלאה באירבוניות מסוג זה... |
|
||||
|
||||
רחוב הרצל? ערבים? כאילו...דה! |
|
||||
|
||||
I strongly believe that a person has to be judged as an individual not a group of people or a nation. Nevertheless you have the right to assume your own decisions in the matter as long as you dont offend anyone.
|
|
||||
|
||||
בינתיים 2.5% קוראים ערבים מתוך כלל המגיבים אמנם זה נתון צפוי ועגמומי, אבל זה כבר יותר מששיערתי העצוב בנתונים אלו, זה שאנו כחברה (בדגש על המרכז והשמאל המתון) לא מכירים ערבים, אין לנו מושג מה הם רוצים ושואפים אליו, ואע"פ כן אנו מנסים להגדיר להם מה טוב ומה רצוי להם. אך כמובן שאין לנו מושג. אחד מהם זה מדינה פלסטינאית.. כמה "ערבים ארץ ישראלים" היו מוכנים לגור במדינה פלסטינאית? (רמז: פחות מאחוזי המגיבים הערביים, לכאורה, לסקר זה). הכרותי הלא שיטחית עם ערבים "ארץ ישראלים" ו"פלסטינאים" כאחד, הביאה לי להכרה כי אנו ובדגש על השיוך הפוליטי הנזכר לעיל' שונאים ערבים!! ולכן אנו רוצים להפרידם מאיתנו, אדם או שמולאן אמיתי היה מנסה ליצור מדינה אחת לשני עמים ולא שני מדינות לשני עמים, אני אישית הייתי מקריב סמלים נצחיים של עמנו כמו הדגל וההמנון, ע"מ ליצור פה מדינה קוסמופוליטית, ובכך להגשים (כמטרה משנית להעמדת האדם כאדם במרכז) את האימרה "אור לגויים" ופה תצא האמירה לכל העולם, הרי ממילא עיניי האומות מופנות אלינו, צעדים קשים אך אמיתיים לצור פה חברה שיוויונית שבבסיסה האדם ללא שיוכו הגזעי או הדתי, תיצור לדעתי הד משמעותי לכלל האנושות.. נכון אין אף מפלגה שמעיזה לחשוב על צעד כזה, שהוא קשה וארוך הרבה יותר מזמן כהונתו של מנהיג זה או אחר על כסא ראש ממשלה או שר, ולכן אני ימשיך להצביע לירוקים.. (אחד משני הירוקים). אני זמן לא מעט מנסה ליחצן עמדה זו ולא בדיוק מוצא לי רעים לדעה.. חבל, זה יכול היה להיות מקום מצויין, עוד איזה 50 שנה.. חבל חבל |
|
||||
|
||||
תחפש את חיים הנגבי ואת מירון בנבנישתי. ואני בעד מדינה יהודית אחת לכולם. |
|
||||
|
||||
מירון בנבנישתי לא תומך בקוסמופוליטיות וגם לא בקוזמוקרמריות. הוא מהשמאלנים ה''רגילים'' שרוצה מדינה יהודית טהורה בגבולות שמאפשרים זאת (כלומר לשרטט קו שעובר בין היישוב היהודי לערבי, לקרוא לו גבול, ולהרים חומה גבוהה ככל האפשר). |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מה בנבנישתי "רוצה", אבל כבר עשר שנים לפחות הוא טוען במאמריו שההזדמנות לחלוקת הארץ חלפה לבלי־שוב. <דמיין 10 לינקים לאתר "הארץ">. |
|
||||
|
||||
דרך הטענה הזו הוא מבקש לייצר לחץ במאמריו להפסקת מפעל ההתיישבות בשטחים, ואולי גם להשבת הגלגל לאחור. הוא יודע שרוב האוכלוסיה היהודית מעוניינת בהפרדה, ולכן מצייר את תרחיש הבלהות מבחינת אוכלוסיה זו כתרחיש שאין ממנו חזרה כל עוד ההתנחלויות שם: תרחיש המדינה הדו לאומית. הנה אחד המאמרים בהארץ: בסך הכל מדובר באיש המנגנון הישן, סגנו לשעבר של טדי קולק, ששואף לחזור לגבולות המוכרים והצהרים של המדיניות "ההיא", ושל החומה בלב העיר. |
|
||||
|
||||
טוב, אתה כנראה מכיר את רצונותיו של בנבנישתי טוב מאוד. אבל אני אינני מאמין שהוא משקר מנוכע לדעותיו למרות שמדובר ב*פוליטיקאי* מוניציפלי לשעבר. ולדבריו, הוא חושב שאי אפשר לחזור לגבולות המדינה "ההיא". |
|
||||
|
||||
''ואני בעד מדינה יהודית אחת לכולם''. ליהודים ולערבים באשר הם, בין הים לירדן. |
|
||||
|
||||
הסברתי את זה בארוכה באתר זה לא פעם. |
|
||||
|
||||
אני מאשר שהסברת; ההסבר שלך היה רחוק מלשכנע בלוגיקה שלו. |
|
||||
|
||||
חברי כנסת לא יכולים להעלות בגלוי מצע כזה, כיוון שהם נשבעים אמונים למדינת ישראל. אני נוטה להניח שבשארה, לפחות, היה שמח עליה. ואני מסכימה איתך שמדינה דו לאומית גדולה על כל השטח היא הרעיון המוצלח ביותר. |
|
||||
|
||||
יש בכך היגיון, בתנאי שב"כל השטח" את מתכוונת לוויליית סוריה הכוללת שטחים מהמדינות־המומצאות ירדן, ישראל, פלסטין, לבנון וסוריה. עם זאת באופן פרקטי, ברור שכל עוד תהיה במדינה זו ישות לאומית יהודית כלשהי, לא ישרור בה שקט (אלא אם יינקטו מראש האמצעים המתאימים.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |