בתשובה לעמית מנדלסון, 18/09/01 8:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הפגיעה בישראל תסתכם בכך שנתבקש לשבת בשקט, לדעתי זו לא פגיעה נוראה כל כך (כל עוד לא מותקפת ישראל ישירות). לגבי כפית פתרון על ישראל - זה מעורפל יותר. פקיסטן יכולה לדרוש זאת, וארה"ב יכולה לומר: בסדר, אנחנו עובדים על זה, ובינתיים שתפו פעולה. כלומר, ארה"ב לא תקריב ממש את ישראל אלא מקסימום תעמיד פנים של לחץ על ישראל כדי שהמשטר הפקיסטני יוכל להציג "תוצאות" בבית. כרגע לא נראה שארה"ב מתכננת /לבסס/ את המערכה נגד הטרור הגלובלי על מתקפה יבשתית על אפגניסטן. לפי הפרשנים הצבאיים שמפרשנים עכשיו במדיה תהיה מתקפת ראווה ראשונית כדי לרצות את הציבור האמריקני הצמא לנקמה, ואח"כ תתחיל עבודה שקטה, באמצעים חשאיים יותר. למתקפת ראווה גם טילי שיוט יספיקו. העבודה החשאית תתבסס על איסוף מידע. ואיסוף המידע יתבסס לא על החדרת סוכנים לשורות "אל קאידה" אלא על "שכנוע" אנשים מתוך השורות לעבוד בשבילך. (קשה להחדיר סוכנים כי ארגוני אל קאידה מתבססים על קשרים חמולתיים ושבטיים, ונאמנות אישית גבוהה. מסיבה זו גם יצטרכו להזהר מאוד באלה ש"ישוכנעו" לעבוד עם המערב). בעבודה חשאית זו יהיה לפקיסטן תפקיד חשוב (בגלל השבטים הפושטיים שחיים ב/שני/ צידי הגבול פקיסטן-אפגניסטן). לעבודה חשאית אין צורך בהקרבה ממשית של מדינות כאלה ואחרות. זה תלוי יותר בשיקולי כדאיות של המשטר הצבאי בפקיסטן. ובסה"כ הפונדמטליזם האיסלמי מאיים גם עליו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |