|
||||
|
||||
לא יודע, יש משהו בסיגריה, שאנשים נמשכים אליו, וזה בטח לא הסרטן, זה גם בטח לא הריח המסריח שכל הבגדים נוטפים ממנו אחרי שבוע. אולי זה משהו שאני ואת כלא מעשנים לא נוכל לדעת לעולם. מישהו פעם אמר לי שלא משנה אם אני אעשן גם מאתיים פאקטים שיום, אני לא אהיה מעשן אמיתי, שאלתי אותו מה זה מעשן אמיתי, והוא ענה, שזה מעשן ששואף את החיים שלו מהסיגריה. זה היה נראה לי מגוחך כי סיגריה הורגת, ולא מחיה. אז למה הוא התכוון? לא נדע לעולם...הוא מת. אירוני במקצת, אבל אני חושב שהוא צדק, שהסיגריות נתנו לו חיים. כי בלעדיהם הוא היה הולך נושם מבשל אוכל קורא צופה מאזין ומדבר אבל לא בהכרח חי... תגיבי בבקשה. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי החבר שלך, אבל כשאני ראיתי היום ברחוב ילדה בת לא יותר מ-14 מעשנת סיגריה (אני מניח שזה בגלל ש"זה מה-זה מאגניב"), או כשהייתי בערב הקראה של כותבים צעירים, וכולם כולל כולם, רובם בגיל תיכון ומטה, עישנו - זה לא רק מגעיל אותי, זה גם מחריד אותי. יש תרבות עישון כלשהי שלעולם לא אבין איך היא התפתחה או מדוע היא משתמרת. |
|
||||
|
||||
היא משתמרת כי קוטלת את חבריה רק אחרי שהם מתרבים. זה הקרטריון היחיד לשימור, לא? |
|
||||
|
||||
אל מי זה מופנה?.. ומה כבר יש להגיב על זה. לדעתי יש בזה שכנוע עצמי, כי חלק מהאנשים סביבו כנראה שמרו ממנו מרחק סביר, והסיגריה הפכה קרובה יותר מחלק מכריע באוכלוסיה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |