בתשובה לאריאל, 17/09/01 10:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כנראה יש פה אי הבנה בסיסית נגד מה אני יוצא - אני יוצא נגד ניסויים שגורמים למוות בעינויים, או עינויים שמובילים למוות ארוך ואיטי, או פשוט עינויים מחרידים, לכל בעל חיים, כשאין בכך פיתרון מיידי, בטוח, לבעיה קשה שמסכנת המין האנושי (ואין צורך להתחכם פה ולהתפלסף יותר מדי, תקנות שיבהירו היטב בדיוק מהו מצב שכזה אפשר לנסח). אני לא יוצא נגד קידום המדע (תצפיות התנהגותיות של מקקים למשל, כמו שאמרת, בדיקות לא פולשניות ומכאיבות בכל סוג בעל חיים שהוא, ואף אתה יודע מה? דיסקציות בהרדמה מלאה שלא יובילו למות בעל החיים או לפגיעה תמידית בו - אם משחררים אותו אחר כך לשוב למשכנו הטבעי), אני לא יוצא נגד טובת המין האנושי (אני שב ומדגיש שניסויים בבעלי חיים עד כה עשו יותר נזק מתועלת, הרבה הרבה יותר, בתחום המחקר הרפואי והקוסמטי בעיקר). אין בעיני שום ניסוי מובן מאליו או "אם לעשות ניסוי על דרור מצוי זה לגיטימי, אז זה גם לגיטימי לעשות את זה על נמטודות וגם על טיגריסים", ובכל מקרה זה לא המצב היום - השאלה הפילוסופית שהעלית רחוקה מהמציאות כמו כדור הארץ מאלפא סנטאורי. כרגע כל ניסוי מותר, אין אתיקה בפועל, אין ברירה - הברירה היחידה שעושים המדענים היא בין חיות בצד אחד, ואנשים בצד אחר, אין בחילה באמצעים (כולל תלישת כבדם של כלבים כדי לבדוק את ההשפעות הפסיכולוגיות של זה עליהם). והדבר הכי מגוחך הוא, שאנשים בכל זאת שואלים את השאלה הזו לפני שהם שואלים את עצמם אילו ניסויים בכלל לגיטימיים, או ברי תועלת? והדבר הכי עצוב הוא, שבדרך כלל, הם שואלים גם את השאלה הזו לפני שהם שואלים האם התועלת הבדויה הזו לא מחיר כבד מדי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) מה שאתה מציע זה לבצע ניסויים קליניים בבני אדם עוד לפני שביררת האם החומר שמועמד להיות תרופה הוא בעל השפעה בחלק גוף אחר מהחלק החולה (דוגמא תאורטית: תרופות נגד סרטן המעי הגורמות להתנוונות של האוזניים)? אפילו חולים סופניים לא בהכרח היו רוצים להיות הראשונים שבודקים עליהם שאלות כאלה. 2)ברור ומובן שהרבה מאוד שונה בינינו לבין קרובינו היונקים , אבל תאלץ להודות שיש גם לא מעט דמיון, הלא כן ? דוגמא אחת לכך היא מנגנוני בקרת מחזור התא (שאני "לומד" לבחינה עליהם כרגע) שבמידה לא מעטה (וצריך להיזהר פה, לא מעטה זה גם לא מאוד רבה) שמורים מהשמר ועד האדם (כולל כלבים וחתולים) ויש בהחלט מה ללמוד עליהם ממחקרים על בעלי חיים, ושבלעדיהם יהיה מאוד קשה ללמוד יותר על מחלות הקשורות לבקרת מחזור התא, בין השאר מחלות הסרטן למיניהם. 3)בקשר לטענת ה"תועלת הבדויה" אני אצטרך לבדוק באתר של האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים את האסמכתאות לטענה הזאת ואני אשתדל לחזור אחרי המבחן שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש הבדל בין ניסויים על עכברים לבין ניסויים על זבובים? לשניהם נגרם סבל בזמן הניסויים, כהגדרתך. ומה לגבי שמרים או חיידקים האם הרג מאסיבי של חיידקים לשם הפקת אינסולין לדוגמה זה בסדר? למה כן או למה לא? ומה לגבי צמחים? האם לצמחים אין רגשות? הם לא חשים כאב כשאתה קוטף פרי או מכסח את הדשא? איך אתה יודע את זה? האם על כולנו לחיות על אויר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל, דווקא מצד ביולוג אני קצת מופתע לראות את המהלך הלוגי שטוען שאין הבדל בין ניסויים על עכברים, זבובים, חיידקים, וצמחים. יש גבול, וגם אם הוא לא לגמרי חד, הוא בהחלט לא שרירותי. צריך הנחות מסוימות בנוגע לשאלת הגוף-נפש. אבל משהו שהיום נראה כמעט וודאי (בוודאי לרוב הביולוגים) הוא שהנפש (בפרט - סבל, כאב) הוא משהו ש"הולך עם" מערכת עצבים מפותחת מספיק (למעשה, מוח) 1. מי שדוגל בדואליזם קיצוני, ולא מקבל את ההנחה הזו, יצטרך לנמק למה הוא חושב שבני אדם אחרים חשים סבל או כאב. האם ייתכן שצמחים מרגישים משהו כאשר גוזמים אותם? בהיעדר מערכת עצבים מרכזית, ברור לי שכל דבר אצל צמחים שאפשר לקרוא לו "סבל" יהיה שונה לחלוטין ממה שאני קורא לו סבל. לכן דיבור כזה הוא בעיני חסר משמעות. ולכן, בעיני יש גבול טבעי: באשר ליצורים ללא מוח (מצמחים ועד תולעים), אין לי כל בעיה מוסרית עם שום סוג של פגיעה בהם, מכל סיבה שהיא (אלא אם כן יש לכך תוצאה עקיפה של פגיעה בבני אדם, למשל אם כורתים עץ יפה או מכחידים מין חשוב). באשר לחרקים, לא יודע; כאן דווקא ביולוג יוכל לעזור. אצל בעלי חוליות (כולם? לא יודע), יש סימנים ברורים לכך שהם חשים כאב וסבל, ויש יסוד לחשוב שמדובר בתחושות דומות לאלו שלנו. ואז מתחילות השאלות המוסריות הקשות באמת... 1 לחולי פילוסופיה: הטענה הזו היא חלשה יותר ממטריאליזם מוחלט: ייתכן עדיין שיש נפש לא פיזית, שבכל זאת לא יכולה להיות קיימת ללא המנגנון הפיזי של מוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה עם המודעות? כשציפור תוקפת טורף אפשרי כדי להגן על צאצאיה, תסכים איתי שכנראה מדובר באינסטינקט. אבל כשאם מגינה על ילדיה, גם אם אנו קוראים לכך "אינסטינקט אימהי", הרי שנכיר בכך שמדובר בתוצר של תודעה כלשהי. או - יותר ברור - אם הציפור כשלה וגוזליה נטרפו, לא תטען שהיא מתאבלת על גוזליה כשם שאם תתאבל על ילדיה. כלומר - הסבל הוא שונה. אפשר לטעון כי הסבל של חיות הוא סבל "אינסטינקטיבי" ולא סבל "מודע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש משהו שונה בסבל, כנראה. אבל יש גם משהו דומה. ועדיין, לשלשול אין, כנראה, שום סבל-עם-משהו-דומה. אולי מוטב לדבר רק על כאב, ולא על סבל - מדובר במשהו יותר פיזי, מיידי ומוגדר-היטב. גם הכאב, יכול להיות שהוא שונה, אבל כנראה שיש בו הרבה דמיון. ועל הדמיון הזה אפשר לבסס הבחנה בין יצורים: כאלו שיש להם (כנראה) תחושת כאב דומה, ולכן אעדיף לא לגרום להם כאב, וכאלו ש(כמעט) לבטח אין להם תחושת כאב דומה, ואז אין לי בעיות כאלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |