|
||||
|
||||
קודם כל, אם מאנינג הצליח רק ב-33% מהמסירות הייתי הולך על ריצה. אבל אני לא מבין - אם הוא הצליח ב-5 מסירות רצוף, האם לא יותר הגיוני להניח שהוא "למד" את ההגנה והצליח לזהות בה חורים? סתם תפס בטחון עצמי? קראתי את ההודעה שלך לאורי. עד אז לא הבנתי שממש חקרו את הרצפים הסטטיסטיים הללו. הייתי שמח לקרוא מחקר כזה ולנסות להבין האם יש בו כשלים. יש לינק? |
|
||||
|
||||
המאמר המכונן הוא The hot hand in basketball: On the misperception of random sequences. (Cognitive Psychology (1985)) של GILOVICH, T., R. VALLONE and A. TVERSKY. לא מצאתי אותו ברשת, אבל יש אליו המון התייחסויות שקל למצוא בעזרת מילות המפתח המתאימות. גילוביץ' גם פרסם ספר בשם "How We Know What Isn't So " אבל לא קראתי.
|
|
||||
|
||||
גילוי נאות: אפשר להבין מההודעה הקודמת כאילו כן קראתי את המאמר של גילוביץ' ואלונה וטברסקי, ולא היא. אין לי מושג ירוק עד כמה הוא תקף, מלבד התחושה שאם היה בו פגם מתודולוגי חמור כבר היינו שומעים על זה. |
|
||||
|
||||
נסה את: http://www.hs.ttu.edu/hdfs3390/hh_hist.htm |
|
||||
|
||||
ראה את פיסקת הסיום ב תגובה 355213 |
|
||||
|
||||
שוכנעתי - אין דבר כזה "יד חמה" (במובן המקובל). הכשל לו קיוויתי (כדי להציל את האינטואיציה שלי) הוא שהם בדקו רק רצפים של זריקות מוצלחות, בלי להתחשב ברצפים שהם סתם גבוהים מהממוצע באופן חריג. אבל הם ביצעו גם את הבדיקה הזו וטענו שגם היא לא מציפה חריגה סטטיסטית. אגב, במהלך הקריאה נזכרתי במישהו שהכרתי לו היו 4 בנות. הוא היה בטוח שיש בעיה כלשהי בו והלך לרבנים ושאר מרעין בישין, בעוד שאני הרהרתי לי בשקט שתופעה דומה צפויה באחד מתוך כל 16 זוגות עם ארבעה ילדים... לא מובן לי למה במקרה ההוא היה לי "ברור" שמדובר בשטויות, בעוד שב-"יד חמה" היה לי "ברור" שיש דבר כזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |