בתשובה לאייל מולד(ר), 14/12/05 18:49
אופיני למדינה. 354680
לפני כמה ימים מישהי (אולי אחת האוצרות של המוזיאון, לא צפיתי מההתחלה) דיברה בתכנית תיאטרון ותרבות (?) (שכחתי את שם התכנית) של נעם סמל. ממה שהבנתי, החשש הוא לא כל כך מהבזיון אלא מכך שאם מוסד תרבותי נכנע לדרישותיו של תורם גדול - התורם הופך לריבון כלכלי בעל כוח שמעבר לכוחו הכספי. החשש הוא שמאוחר יותר התורם גם ינסה להשפיע באמצעות כוחו הכלכלי על התכנים האמנותיים (כולל אמנות עם הקשרים פוליטיים, כולל הטלת חרם על אמנים המזוהים עם קצה זה או אחר של המפה הפוליטית וכו').

בבית חולים, איכשהו קצת קשה לי להאמין שתורם גדול יגיד: אני רוצה שתקדישו משאבים רק למחלת הסוכרת ולא לסרטן (או להיפך), אלא אם כן הוא תרם באופן מוצהר למטרה בריאותית מוגדרת ומסויימת, ואז אין בעיה ואין ויכוח.
אופיני למדינה. 354696
נראה לי שאחת הבעיות של תרומות מסוג זה היא שבניגוד לבעלות, אין לתורם אחריות אמיתית על המוזיאון. התורם רוצה שתהיה לו דיעה בארגון אך לא אחריות לארגון. כך זה לגבי תורמים לפוליטיקאים וכד'.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים