בתשובה לישראל, 13/12/05 15:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. כן, פספסת את הטיעונים שהופיעו בעד בתחילת הפתיל. אני מודע לזה שההחלטה כוללת את "הכרת טעמי המקרא", אבל אפילו לא מצאתי טעם להסביר למה אני חושב שזה כישור מיותר. אני לא כל כך יודע למה אתה קורא "כישור מורכב", אז אני לא יודע איך לענות לשאלה שלך. 2. אני לגמרי לא מסכים. מה שלומדים לבחינה, נשאר רק עד הבחינה. אנחנו (=אני) רוצים להקנות לילדים שלנו יותר מאשר את היכולת לעבור בחינות, ויותר מאשר אוסף אקראי של ידע שנבחר על ידי שר החינוך הנוכחי. אני רוצה שתלמיד יגמור את בית הספר כשהוא יודע ללמוד, ושיש לו מוטיבציה וסקרנות. אני מעדיף תלמיד שסיים את בית הספר בלי לדעת מי היה אברהם, אבל עם היכולת והרצון לפתוח את ספר התורה (ואני מקווה שברור שתנ"ך הוא סתם דוגמא), על פני תלמיד שידע מי היו אברהם, יצחק ויעקב, אבל לא יפתח את התנ"ך מרגע סיום לימודיו ועד מותו. בחינות לא מעודדות סקרנות, לא יוצרות מוטיבציה, ולא נותנות כישורי למידה (אם כי כן כישורים אחרים, שגם הם חשובים). לדעתי, הגישה של "בושה!!! הנוער לא יודע מי היה אנוש/ נמרוד/ הושע/ ירמיהו/ ברנר/ גרשום/ טורינג או מלמיליאן נוסיף גם את זה לבחינה" היא גישה מטופשת. אי אפשר ללמד את הכל. אי אפשר לבחון על הכל. אני לא מוצא בזה שום הגיון מלבד ספינים לתקשורת על גבם של ילדינו, על חשבון מיסינו ועל חשבון הפנסיות שלנו (שיצטרכו להיות ממומנות מילדים שיודעים להבדיל בין זרקא לדרגא, אבל לא מסוגלים לחשוב לבד). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כישור מורכב - התייחסתי להגדרה שלך: "כישור שאם רוצים ללמוד אותו צריך להשקיע משאבים כדי ללמד אותו". 1. חזרתי לתחילת הפתיל, ונראה לי שאנחנו מפרשים את דבריה של מירי רום בצורה שונה. כמו שאני מבין את תלונתה, היא לא מדברת על יכולת הקריאה של הילדים אלא על יכולת ההקראה - ובאופן ספציפי הקראה של טקסטים תנ"כיים. מניסיוני האישי אני יודע שהקראת טקסט היא מיומנות נרכשת. בפעמים הראשונות תמיד מתבלבלים, אבל מתרגלים די במהירות. הדברים אמורים גם בטקסטים מודרניים ופשוטים, ומוחמרים בהקראה מהתנ"ך, עם המילים המסובכות והמחסור בסימני פיסוק מוכרים. (אצלי במשפחה אפשר לראות את זה מצויין בליל הסדר - הצעירים יותר מקריאים בלי להבין "חכם-מה-הוא-אומר-מה-העדות-והחוקים...", והמבוגרים יותר מסתכלים גם על סימני הפיסוק ועל הניקוד) האמת, זו לא נראית לי מיומנות כל כך חשובה. אותה רמת עניין כמו חילוק ארוך, ואותה דרגת קושי. 2. קשה לי שלא להסכים איתך. הלוואי שכל הילדים יסיימו את התיכון עם טעם של עוד. עם זאת, אני חושב שהסיכוי שזה יקרה הוא לא גדול. באופן אישי, כשאני הייתי בתיכון תנ"ך היה הדבר האחרון שעניין אותי. הסיבה היחידה שהשקעתי בתחום הזה (ובהיסטוריה, וברוב התחומים ההומאניים) היתה שידעתי שיש בחינה בסוף השנה. היום אני מברך על כך, והרבה מהדברים שלמדתי "לבחינה" מלווים אותי עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן, אבל אני מתיחס ישירות למה שאני מגיב אליו (תגובה 353134 תגובה 353090 תגובה 352723 ועוד). אני מסכים לחלוטין שהקראת טקסט היא מיומנות נרכשת. 2. ככל שנוסיף עוד בחינות מיותרות, נקטין את הסיכוי שזה יקרה. כשאני הייתי ילד המורים תמיד אמרו לנו "הבחינות זה לא בשבילכם, הבחינות זה בשבילי", ולצערי היום אף מורה לא אומר את זה, ואף מורה לא חושב ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא איך מצמצמים את הפער בין האידאלים המקסימים (באמת) שהצגת לבין המציאות. הלוואי שמסיימי תיכון היו יודעים איך ללמוד, והיו מלאי מוטיבציה וסקרנות. זה לא כך היום , זה לא היה כך כשסיימתי תיכון בהצלחה רבה (לפני 20 שנים). למרבה הצער, זה לא כך אפילו בקרב מסיימי תואר ראשון (לפחות במדעי החברה והרוח). גם באוניברסיטאות רבים רבים אינם יודעים ללמוד אלא לשנן, קוראים חומר לקראת הבחינות מתקצירים ומתרגומים גרועים, ולפי ציוניהם מסתבר שהמרצים לא מצפים ליותר מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מערכת חינוך מושלמת, תמיד יש במה ולאן להשתפר. הבעיה היא ששיפור אמיתי עולה משאבים אמיתיים, ואת התוצאות רואים אחרי זמן רב. הבעיות העיקריות שאני מכיר (ולא חקרתי את הנושא לעומק) הן: * בעיית המשמעת והסמכות של המורים מול התלמידים. * בעיית המשכורות הנמוכות (שגורות רמה נמוכה) של המורים. * בעיית העדפת הידע (למבחן) על פני הכישורים (לחיים). בגלל שישראל היא לא המדינה היחידה בעולם, הייתי מציע ללמוד קצת ממדינות אחרות. בקשר לאוניברסיטאות, לדעתי יש כאן בעיה נוספת. בגלל שיטת המשכורות לעובדי מדינה (מורים, שוטרים, חיילים וכו'), אנשים שאין להם שום עניין מקצועי או אישי בלימודים הולכים לאוניברסיטאות בשביל לקבל תואר. ובגלל שלאוניברסיטאות כדאי לקבל אותם, נוצר מצב של חוגים קלים ויקרים לתואר ראשון (ושני). בגלל ענייני תדמית, הרבה חוגים כאלה מתנקזים למדעי הרוח והחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעובדי מדינה אין שום סיבה ללכת לאוניברסיטאות מהנימוקים שציינת, מכללות אולי (או שלוחות זרות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוניברסיטאות זולות יותר. הן גם מקיימות מסלולים מיוחדים לעובדי מדינה. למשל, בר-אילן מציעה מסלולים מיוחדים לעובדי כוחות הביטחון (צה''ל, משטרה, שב''ס, נדמה לי שזה נעשה בהסכם עם הרשויות הנ''ל. אולי היא זכתה במכרז). למשל, מסלול בקרימנולוגיה - תואר ראשון בשנתיים, לימודים רק אחה''צ ושישי בבוקר. במסלולים אחרים מחשיבים קורסים והשתלמויות מקצועיות כנקודות זכות. גם אוניברסיטת ת''א מציעה מסגרות כאלה (תנאי קבלה גמישים על סמך ניסיון תעסוקתי, תואר שני בשנה אחת וכולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיהונתן אמר, בתוספת של זה של זה שמכללות לא יכולות לתת תואר שני, ואוניברסיטאות יכולות (ומתיאורים של מי שתירגלה במסלול כזה, הרמה, הדרישות והמשמעת של התלמידים לתואר שני, נמוכה יותר מזו של התלמידים שלהם בבתי הספר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש היום מכללות שנותנות תואר שני (מכללת לווינסקי למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואללה? לא ידעתי, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם אחרת: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |