בתשובה להאייל האלמוני, 12/12/05 21:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, היפטיה האלכסנדרונית מהמאה הרביעית לספירה, (נרצחה על ידי המון דתי משולהב, למרבה האירוניה), ויוליה דומנה מהמאה השנייה, אספסיה מהמאה החמישית (תלמידה של סוקרטס), תיאנו מהמאה השישית (תלמידתו ואשתו של פיתגורס), הילדגרד מבינגן מהמאה ה-11, סור חואנה דה לה קרוז מהמאה ה-17, מרי אסטל מהמאה ה-17 (פרוטו-פמיניסטית), מרגרט קוונדיש מהמאה ה-17, ליידי אן פינץ' קונווי מהמאה ה-17, הנסיכה אליזבת מבוהמיה מהמאה ה-17, ובטח יש עוד שאני לא מכירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שהעשיריה הראשונה בפילוסופיה הנשית לא מצליחה להכניס אפילו נציגה אחת לרשימת חמש-מאות הפילוסופים/יות החשובים/בות ביותר בהסטוריה. (עד המאה השמונה עשרה, כאמור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן נשים. הן לא נחשבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה.:) ובטח היו עוד שאיש(ה) לא יודע(ת). זה ודאי היה לא פשוט לנשים לפרסם את דבריהן יותר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ ממרי אסטל, שהשתייכה למעמד הבינוני-גבוה והיתה בת של כומר אנגליקני, כל הנשים ברשימה שלי היו בנות אצולה או בנות ורעיות של פילוסופים. "לא פשוט לפרסם" זה אנדרסטייטמנט. אחרי דעיכת העולם הקלאסי ועליית הנצרות, ברור שלנשים לא היתה דריסת רגל של ממש בפילוסופיה בגלל התפיסה של מעמד האישה במשפחה ובקהילה. מה גם שרוב הפילוסופים בתקופה שעליה אנחנו מדברים באו מחיק הכנסייה הנוצרית, שבכלל לא רצתה נשים בשורות ההוגים שלה. היוצאות מן הכלל הן שתי נזירות: סור חואנה דה לה קרוז, והילדגרד מבינגן (שאני לא תמיד מבינה איך לא הוקיעו אותה ככופרת. אולי בגלל שהיתה פוליטיקאית טובה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעולם הקלאסי1 מעמד האשה לא היה משהו, וברוב המקרים הנצרות היתה בגדר שיפור יחסי. 1 היחס של היוונים2 לנשותיהם גורם געגועים לשוביניזם מסורתי רגיל. 2 חוץ מהספרטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אספסיה ותיאנו הן מהמאה החמישית והשישית *לפנה"ס*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היפאטיה היתה למיטב הבנתי מתמטיקאית וממציאה חשובה אך לא פילוסופית. המשמעות של ''פילוסוף'' (אוהב חוכמה) בעולם העתיק שונה במקצת מבימינו. בעולם העתיק פילוסוף היה קרוב יותר למה שנקרא בלשון זמננו מלומד או משכיל. גם סוקרטס ואפלטון וגם פיתגורס וארכימדס נקראו בעולם העתיק פילוסופים. והדגם המושלם היה אריסטו שהצטיין גם במדעי הרוח וגם במדעי הטבע. היפאטיה, אם אני זוכר נכון היתה המנהלת של הספרייה המפורסמת של אלכסנדריה, תפקיד שהופך אותה למשכילה הראשית של תקופתה. הרצח שלה שלווה בשריפת מבני הספרייה, סימן עוד אחד מאירועי החורבן של הספרייה הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היפאטיה... היתה...למשכילה הראשית של תקופתה" "פילוסוף היה קרוב יותר ל...מלומד או משכיל" "היפאטיה היתה... לא פילוסופית" ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |