|
אבל ההנחה הזו אינה תקיפה, ואינה שימשושית. לא רק מביחנה לוגית, אלא גם במדע ובהנדסה.
קיימים (אולי!) חוקים מסויימים לגביהם מאמינים שהם תמיד יהיו תקפים, אבל הסיבה לכך בוודאי אינה אינדוקציה - מכיוון שישנם גם חוקים רבים אחרים שעד היום נמצאו תקפים בכל התצפיות, ובכל זאת מאמינים שלא תמיד היו נכונים, או שלא תמיד יהיו נכונים. המכניזם בו מתגבשת תמונת העולם הפיזקלית הוא סבוך, ומקומה של "הנחת האינדוקציה" בתוכו כלל אינו ברור. כנראה שהיא משמשת יותר באופן "לוקאלי" (כדי לגבות תקפות של ניסויים בודדים), או בתור איזשהי היוריסטיקה שלפעמים אפשר לאמץ, ולפעמים לא. דוגמאות בודדות, מהקל אל הכבד:
ישנן "עדויות" (לא מהסוג ששובר אינדוקציה...) לכך שהקבועים הקוסמולוגיים, בכבודם ובעצמם, היו שונים בעבר.
המיינסטרים של הקוסמולוגיה המודרנית מקבל תיאוריות לפיהן חוקי הטבע נכונים רק לוקלית (במרחב ובזמן). כיצד מסבירים התגבשות תיאוריה כזו במונחים של אינדוקציה נאיבית? איך, אם מקבלים אותה, אפשר להסכים להנחת האינדוקציה?
וכרגיל, כמו תמיד, אי אפשר בלי התורה הקוונטית. איך בעולם בו שולטת ההסתברות, ולא הדטרמיניזם, אפשר לדבר על "אינדוקציה"? התורה אומרת במפורש: אם תחזור על אותו ניסוי, בתנאים זהים לחלוטין, אתה עשוי לקבל תוצאות שונות (הדבר נכון עקרונית גם במקרו, לא רק במיקרו).
|
|