 |
אני חושב שאתה, בדיוק במו כותב המאמר, מפספס את עיקר הביקורת הפוסט-מודרנית. האג'נדה קיימת. אותו חיפוש אחר אמת אובייקטיבית ונטולת אג'נדה שהעידן ה"מודרני" התאפיין בו נכשל, פחות או יותר. לא הצליחו להביא שום חיזוק אקדמי או אינטלקטואלי לקביעה של מהי האמת. בסופו של דבר המדען שחוקר את מערכת השמש, והסוציולוג שחוקר את שכבות המצוקה, והפסיכולוג שחוקר דיכאון שאחרי לידה, הם כולם פועלים בשם אג'נדה מסויימת, במוצהר או לא. התורות הפוסט-מודרניות הפכו את האג'נדה, שלפנים הייתה סמוייה, לעיקר מחקרם1.
כותב המאמר מבקר את אותה כותבת פמיניסטית על זה שהיא מצהירה שמטרתה היא כוח ולא השגת האמת. היא פועלת מתוך הנחה שזוהי דרך הפעולה היחידה, ושגם אלה שטוענים ל"אמת" נוקטים בה. אולי היא צודקת ואולי היא טועה, אבל הביקורת חייבת להתייחס להנחה הזו כדי לקבל תוקף.
---
1 אתה יכול לטעון שזה משעמם, ואני אולי אסכים איתך. אבל טענה כזאת לא מצדיקה את חוסר האיפוק שבמאמר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש