|
פרויד באמת אינו פופולרי במיוחד כיום, אך הפסיכואנליזה לא נזנחה כשיטה טיפולית. מעבר לכך, גם מי שלא זנח את השיטה יכול לקבל חלקים גדולים מאד ממשנתו של פרויד, כמו קיומו של רצון לא מודע, השפעת אירועי ילדות על ההתנהגות בבגרות ועוד. למעשה, פרויד היה הראשון שניסה להתייחס לפסיכולוגיה כאל מדע, ולמצוא מנגנונים ותהליכים המסבירים את ההתנהגות.
יונג, לעומת זאת, היה מעופף לחלוטין. הוא דיבר על תת-מודע קולקטיבי, על ארכיטיפים חברתיים, ועל כך שזיכרון הרסני יכול לדלג על דורות ולהימצא אצל אדם שרק אבותיו חוו אותו ממש. משנה כזו היא כר פורח למדענים, נוכלים ואמנים, איש-איש בתחומו. נראה שהרעיון הוא הבל מוחלט, אך עדיין יש רבים המאמינים בו.
חלקים פחות עסיסיים מתורתו של יונג מקובלים יותר, אם כי ידועים פחות בציבור הרחב, כמו קיומם של ניגודים בו זמנית בעולם הפנימי (מטפורות וחלומות).
אחד היישומים היותר מוצלחים של תאוריית יונג בספרות המד"ב הוא בספר "קץ הילדות" של ארתור קלארק. החייזרים שם מופיעים בדמותו של השטן, עם קרניים ומשולש בקצה הזנב, ובאמת מבשרים את קץ האנושות, כפי שהיא מוכרת לנו. העניין היונגיאני בעסק הוא שהאדם יודע לזהות את הדמות כדמות מיתית שלילית למרות שזהו אולי זיכרון קדום שהוטבע בגזע, ולא התנסות אישית.
האם אין שום אפשרות לדון בתהליכים פסיכולוגיים-חברתיים? האם המטיף הדתי המשלהב את שומעיו אינו מסתמך על פסיכולוגיה חברתית?
ודבר אחרון: מה הקשר של טל כהן לזיגמונד פרויד? נדמה לי שפרויד לא שלט ברזי ה-PHP.
|
|