בתשובה לעודד ב.ד., 14/09/01 19:16
המדען הסובל 35265
ש''ק ריש • בתשובה לעודד ב.ד. שבת, 15/9/2001, 15:34
כתבת שהתרשמת מהמודעות של החוקרות שאיתן שוחחת לסבל הנגרם לבעלי-חיים. זו כנראה תופעה אופיינית לחוקרי תפקודי מוח גבוהים, המשתמשים בחיות אינטיליגנטיות במיוחד במשך זמן רב המאפשר היקשרות רגשית מסוימת, ואולי גם למי שמשתמש לצורך מחקריו בבעלי-חיים שזכו להימנות בקטגוריה של "בעלי חיים חביבים על האדם", כמו חתולים או כלבים.

אני בספק אם האמפתיה הזו קיימת גם כלפי חולדות, תרנגולות או כיוצא בכך.

גם כוחה של האמפתיה הזו מוגבל. בסופו של יום, שיטות המחקר מושפעות מבחירות תקציביות פשוטות. האתיקה הנוהגת, על אף דרישת החוק, לא רואה לנכון לשנות סדרי עדיפות תקציביים בשל החובה להגן על בעלי-חיים. דוגמה שכבר כתבתי בעמוד זה: אימון של ניקוב בית-החזה לפרחי רפואה (בשנת-הלימודים השישית, במסגרת קורס טראומה) נערך ב"הדסה" על כלבים; הכלבים מורדמים במהלך הניסוי ומומתים בסופו. ניתן לחלוק על נחיצות השימוש בכלבים לצורכי האימון, אבל גם אם מקבלים את הצורך האקוטי שבאימון ממין זה, כאילו פסו גופות מן העולם, אי אפשר לקבל את האופן שבו מבוצע הניסוי. בשל שיקולי תקציב בוחרים ב"הדסה" להרדים את הכלבים בחומר הרדמה זול וקצר-טווח, במקום בחומר הרדמה אפקטיבי ויקר יותר. התוצאה היא שבעוד גופם מחורר, חזם נפוח וריאותיהם קורסות, הכלבים הישנים מתעוררים. רק פרפורי העירות שלהם משמשים עילה לקרוא לעובד המעבדה למתן חומר הרדמה נוסף. יש כמובן רק עובד מעבדה אחד, ואם הוא עסוק באותו זמן, נניח עם כלב אחר או בעניין אחר, הכלב שעל שולחנך נדון להמשיך לפרפר עד שהעובד יתפנה. מובן שהניסוי נערך על ידי פעמיים או שלוש על אותו כלב, החווה במהלכן שרשרות של התעוררות-הירדמות בתוך הכאב.

הסיטואציה היא הפרה בוטה של החוק הפלילי, האתיקה, וכל ה"חומר הנלמד" בקורסי הביואתיקה (שאגב גם הם נלמדים רק מכוח החיוב החוקי!). היא מתוכננת מראש, ומחאות המעורבים בניסויים נופלות על אזניים ערלות באוניברסיטה וב"הדסה". "המדענים הסובלים" של האוניברסיטה העברית, מוסד שגייס יותר מ-‏600 מליון דולר בשלוש השנים האחרונות מתורמים, זקוקים לתקציבי המחקר שלהם בשביל צילומי מסמכים ומהדקים משרדיים, ואי אפשר להקצות ממנו לחומר הרדמה לכלבים.
המדען הסובל 35482
דובי קננגיסר • בתשובה לש''ק ריש יום ב', 17/9/2001, 11:41
אחותי, שלמדה רפואה בירושלים, אמרה לי שגם אצלם רצו שהם יעשו את האימון הנ''ל על כלבים. אחותי סרבה, והיא ביצעה את האימון על גופה. סטודנטים שלא הביעו התנגדות, ביצעו אותו על כלבים.
אני חייב להודות שהרעיון די מגעיל אותי. בהנחה שאחותי היא לא רופאה פחות טובה בגלל שהיא ביצעה את האימון על גופה - אני חושב שמדובר כאן בהרג מיותר, ולאור התיאור לעיל - גם מחריד במיוחד.
זה כאב? 35491
טל כהן • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 17/9/2001, 12:07
אולי זה רק אני, אבל נדרשו לי כמה שניות (עם תחושת בחילה קלה ותמהון עמוק) להבין שאין מפיק במילה ''גופה'' במשפט השני...
זה כאב? 35514
דובי קננגיסר • בתשובה לטל כהן יום ב', 17/9/2001, 14:28
טל, אתה חולה נפש. (:
זה לא רק אתה. (: 35519
כרמל • בתשובה לטל כהן יום ב', 17/9/2001, 15:28
המדען הסובל 35567
ש''ק ריש • בתשובה לדובי קננגיסר יום ג', 18/9/2001, 3:06
עצם ההכרה של הדסה, שמותר לבחור בין גופה לכלב, מראה שיש חלופה סבירה לביצוע הניסוי בבעלי חיים. משום כך, הניסוי אסור על פי החוק.
המדען הסובל 35568
ש''ק ריש • בתשובה לש''ק ריש יום ג', 18/9/2001, 3:19
ומחשבה לעורך האיל: האם נכון יהיה לנסות לשתף גורמים כמו הדסה והאוניברסיטה בדיון על ידי בקשת תגובה מהם? הרי הם מושמצים כאן, ולו יכלו להגיב, היה בכך חיזוק לחשיפת ערוותם או לחלופין סתירת הדברים ותרומה לדיון שנערך כאן. או בקיצור, מתן כלי נוסף לשיפוט הקורא. (זו לא הפעם הראשונה שהמחשבה הזו נראית לי רלוונטית.)
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות