|
||||
|
||||
לעיתים יש לפגוע בחפים מפשע רבים כדי להציל רבים יותר אחרים. השאלה היא כמובן הקריטריונים. בכל מקרה, נדמה לי שיתכן שזה המקרה. הבעייה היא תרבות שלמה, הנחותה כמעט מכל בחינה מן המערב (מוסרית, חברתית, כלכלית, אינטלקטואלית,...) אך נפחדת מהשפעתו (המוסרית קודם כל), מסרבת להטמיעו ושואפת להחריבו. קבוצה זו מוציאה מתוכה באופן קבוע מוות וחורבן, שמופנים בעיקר כלפי פנים ואנו המערב, "זוכים" רק בשיירים שנובעים במידה מועטה גם מן הדיכוי הפנימי. אחת הבעיות המרכזיות ההופכות אותם לבעייה קיומית לציוויליזציתנו היא העובדה שלמרות היותם מפגרים במאות עד אלפי שנים אחרינו (מן הבחינות הנ"ל), הם מצויידים בטכנולוגית הרס מודרנית. מה עושים? הפתרון מסובך מאוד וכרוך בהפעלת לחץ קטלני על כל המשטרים הערביים. דרך אגב, לא אתפלא אם בלפחות אחת הערים הגדולות במערב, בדירה קטנה, מצוי מטען חבלה גרעיני שמרכיביו נרכשו בחלק האסיאתי של האימפריה שהתפוררה ומפעילו מחכה לאות הפעלה, שיבוא עם פריצת התגובה האמריקאית. |
|
||||
|
||||
מבחינה רציונאלית, איך החרבת אפגניסטן תחריב את הקיצוניות? אם כבר, היא תעודד אותה. ואם יחרבו ארצות ערב כולן, אזי לא יהיה גם מערב. יהיה ערב במערב, רק בצבע לבן. |
|
||||
|
||||
לצערי, אין לי כרגע פתרון תפור. ישנם יותר מדי פרטים קטנים שעושים הבדל גדול ואינם ידועים לי. בפרט, איני מציע כרגע את החרבת אפגניסטן, שבה לא נותר הרבה מה להחריב אחרי יותר מעשרים שנות לחימה. כפי שמוסכם על הכל עתה, הנושא סבוך ביותר. נראה לי שיש לפעול בכח, בנחישות, בדרכי עורמה, שוחד, רמייה, תעמולה וכל אמצעי, כשהמטרה היא שינוי יסודי של החברות המוסלמיות בעולם, מפרימיטיביות לקידמה - או לחורבן פיסי. אם למישהו יש רעיונות כיצד - זה היה מעניין לשמוע. דרך אגב, ניתן לבצע פעולה קרקעית נרחבת גם ע''י הצנחת כוחות בלבד (כולל טנקים), כך שאין הכרח בהקמת בסיסים אמריקאים במדינה שכנה. נושא נוסף, בניגוד לבריטים והרוסים, שכשלו באפגניסטן, מטרת האמריקאים אינה כיבוש והחזקת השטח לאורך זמן. בנוסף, בידיהם אמצעים טכנולוגיים העולים עשרות מונים ביכולתיהם מאלו שהיו לאימפריות שניסו לביית עם אכזר וקשה עורף זה. ככה שיש להם סיכוי סביר בלחימה שם. |
|
||||
|
||||
נו, ואם הם יעברו מפרימיטיביות לקידמה - במה זה יועיל לנו? |
|
||||
|
||||
זה מן הסתם תנאי הכרחי למיגור לטווח ארוך של הגורמים לטרור. כפי שאין בהיסטוריה המודרנית דוגמה של שתי מדינות דמוקרטיות שנלחמו זו בזו, קשה לי מאד להניח שיתכן מצב שבו מדינה ערבית, מוסלמית, דמוקרטית ומפותחת שתושביה נהנים מאיכות חיים גבוהה תתעסק בטרור. הקידמה היא האוייבת הגדולה ביותר של הדת, בדיוק כשם שחברות הביטוח הן האויבות הגדולות ביותר של חברות הסיגריות. לפלסטינים או לאפגניסטן כמדינות אין הרבה מה להפסיד מהטרור. אבל כוויית, סעודיה ונסיכויות המפרץ נמצאות בקשר הדוק עם ארה"ב. האם אתה יכול לדמיין את דובאיי, אחת המדינות העשירות ביותר (יחסית לאוכלוסייתה) בעולם, עוסקת בטרור? כמובן שאוסאמה בן-לאדן עצמו, למשל, מפסיד הרבה מאוד בגלל ההתעקשות שלו לעסוק בטרור ולחולל ג'יהאד מטופש בשם דתו המיזנטרופית, במקום להשתמש במיליונים שלו על מנת לבנות ולא להרוס, או סתם לחיות כמו מלך. אבל למדינה, כמדינה, יש יותר מה להפסיד מטרור או ממלחמה שאינה מלחמת מגן ככל שהיא יותר דמוקרטית ומתקדמת וככל שאיכות החיים בה יותר גבוהה. דבר כזה יבוא על חשבון הדת, ועצם ההצלחה בהוצאתו אל הפועל מותנה במיתון הדרגתי של ההשפעה הדתית בה. כמובן שמדובר בחבילה המלאה, של כינון דמוקרטיה והעלאת איכות החיים של כלל האוכלוסיה כדי למגר פונדמנטליזם דתי ואת כל הרע שהוא מביא, אחרת עלולים להישאר עם התקדמות טכנולוגית ממסדית וצבאית שמתבטאת בשכלול יכולת ההרס של המדינה הפונדמנטליסטית, ולא בעקירה מן השורש של הפונדמנטליזם שיוצר את הרצון להרס כנ"ל. |
|
||||
|
||||
לזאת בדיוק כיוונתי - שמודרניזציה אין פירושה דמוקרטיזציה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |