 |
הנה תובנה אחת. חשובה לאותם שנים שבהם נכתב המאמר. אבל לא רק. הפונקציונליסטים היו אומרים שיש כאן חיזוק להבדלי הסטטוס בין האנשים. אין בכך צורך, טוען גירץ, כיוון שכל פעולה בחברה הזאת בעצם מכריזה על כך. מה שיש לנו בקרב התרנגולים זה סיפור שהם מספרים לעצמם על עצמם. ''הבאלינזי לומד כיצד נראים האתוס של תרבותו והרגישויות הפרטיות שלו... הבאלינזי מעצב ומגלה, בעת ובעונה אחת, את מזגו שלו ואת מזגה של תרבותו.''
אם גירץ היה מפסיק את כתיבת המאמר לקראת סופו, היה יוצא לו מאמר פונקציונליסטי לעילא ולעילא. עם הרבה דוגמאות והוכחות. העמודים האחרונים מציגים גישה חלופית. גישה פרשנית.
דיון פורה היה עוסק בשאלות כדוגמת, האם הלימוד אותו חווים הבאלינזים הוא לא בעצם סוג של תפקיד, והאם לסמלים אין בסופו של דבר ''פונקציה''.
אני בהחלט לא מחובבי הפוסט מודרניזם. ויצא לי להיות נוכח פעם בהרצאה של אורלי לובין (שיוני הביא כאן לינק שלה) ולא להבין מילה ממה שהיא אומרת. בעצם הבנתי את המילים. רק לא את הקשר ביניהם. אני גם מודע לביקורת הרבה שגירץ מעורר גם בקרב חלק מהאנתרופולוגים והסוציולוגים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש