בתשובה להאייל האלמוני, 14/09/01 16:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איש לא 'שונא' את ישראל באירופה מתוך אמונה יוקדת, או אף מתוך דיעה קדומה. יחד עם זאת איני יכול להתעלם מהיבטים היסטוריים מסויימים בהתייחסותי העניינית ליבשת זו. במידה והינך חושב שאני לוקה בדיעות קדומות ו/או בניסוחים פסיכולוגיסטיים קלוקלים - אנא הראה והצבע על הטעון שיפור ועל המוטעה לשיטתך בדבריי. טענותיי בדבר מדיניותה הכללית של מדינות אירופה כלפי ישראל בחמישים ושלוש השנה האחרונות אינה מנסה לטייח אמיתות ומחשבות בלתי מקובלות, ממש כפי שאינה מנסה לפאר את מדינת ישראל וה'מוסר המשולש' בו היא אוחזת. טעוניך ושאלותיך הרטוריות בדבר מגוריי באירופה ובגרמניה הינן מגוחכות, בלשון ההמעטה. ביקורתי מופנית באופן שווה וישיר לכל מדינה אשר בה אני רואה וחש לשיטתי בבעייתיות מסויימת, אשר מתקיימת בקודקס הפנימי של מדינה זו עם עצמה ועם הסובב. כך הדבר גם לגבי גרמניה, אשר בה אני גר, וכך הוא הדבר לגבי ישראל, אשר בה גרתי בעבר. ההמנעות הרשמית המוחלטת במלחמה כנגד הנאצים, המאפיינת מדינות שונות באירופה, הינה בחזקת עובדה בהתייחסותי לחומר הכתוב, ובבדיקתי אחוז שיתוף הפעולה מצד האוכלוסייה המקומית עם משטר נאצי זה ומטרותיו. מבחינה זו כהיסטוריון הרי שאני מצווה ואמון על עובדות ייבשות בלבד, המנתחות מציאות לא קלה לעיתים; אינני יודע אם זהו המקום לגולל מחקרים שונים אשר נערכו בסוגייה אחרונה זו. דווקא בגרמניה, המדינה אשר בה אין לאיש ספק כי הייתה מדינה נאצית, מציבים ומציגים חוקריה המוכשרים תמונה קשה ומעניינת המצביעה על שיתוף הפעולה מרצון עם הנאצים לאורך כל שנות קיומו של הרייך השלישי. מבחינה זו בהתייחסויותיי השונות כלפי מדינות-פילאטוס צדקניות מסוגן של מדינות סקנדינביה הרייני מתחשבן עימן באופן כפול: הן כישראלי והן כגרמני. אף תופעת החשדנות והעוינות כלפי ארה"ב בקרב חוגי אינטלקטואלים אירופאים חשודה לעיתים בעיניי. הנימוקים המועלים כנגד ההגמוניה האמריקאית לשיטתם אינן תמיד עולים בקנה מידה אחד עם ביקורת אובייקטיבית כללית; איני מותח כל ביקורת על הפגנותיהם ההמוניות של סטודנטים אירופאים שונים כנגד מדיניות ארה"ב בוויאטנם, אשר הינה ביקורת נכונה ומוצדקת לשיטתי, אלא על עוורונם המדהים בפרשנות דבריהם כלפי שליטי העולם השני והשלישי, אשר הזמינו נציגי סטודנטים אלו לחסות תחת כנפיהם בשינאת מערב משותפת. לא היו אלו קבוצות סטודנטים בודדות, כי אם תנועות המוניות, אשר עלו לרגל לשליטים אלו כדי לחלות פניהם. "האנטי-אמריקניזם החליף במידה רבה את האנטישמיות" טוען פרופ' דן דינר במחקריו השונים, אשר זכו לאוזן קשבת ובוחנת בגרמניה ובסקנדינביה, וזאת לאחר ההפגנות הקשות כנגד ארה"ב וכנגד 'כוחות הקפיטליזם' בתקופת מלחמת המפרץ, אשר אופיינו ואוזנו בתמיכה בלתי מסוייגת בשליט עיראק, אשר סומן כקורבן נרדף של המערב לשיטת שמאל אירופאי זה. כמו כן מפליאה אותי במיוחד הפיסקה האחרונה בתגובתך; המשוואה אותה הינך מציג אל מול טיעוניי נראית תמוהה משהו בעיניי. איני יורד לסוף דעתך באשר לקשר הקיים לכאורה בין המנעות מעזרה הומניטארית לפלסטינאים לבין תמיכה ועידוד תנועות גזעניות מסוגן של תנועות כהנא ודומיהן. על משפטך האחרון אבחר שלא להגיב. א. מאן |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |