|
"נזירים - קבוצה מאוד ייחודית ומאוחרת בהתפתחות הנצרות - אין בהגות ובתיאולוגיה הנוצרית שום דרישה לעינוי הגוף"
אם המאה השנייה לספירה היא תקופה מאוד מאוחרת בנצרות, הרי שמושגי הזמן שלנו שונים. למעשה, ההצטרפות למנזרים וחיי נזירות או השאיפה לכך היא המאפיין העיקרי של הדת מראשיתה. להלכה, וכבר משלב מוקדם, כל איש דת שהוקדש, ולא רק נזירים, חייב היה לחיות חיי פרישות. אי הקיום של ההלכה למעשה היה מקור לויכוח עז ומתמיד בתוך הדת הנוצרית, כיוון שסתר את האידאל שאליו יש לשאוף: פרישות מלאה וחיים המחקים את אלו של ישו: רוח טהורה שאינה כבולה בכבלי הבשר.
החשוב כאן גם אינה מידת המימוש של העקרון – שהרי מובן שכמעט אין אדם שפוי המסוגל למימוש מלא שלו – אלא עצם קיומו של הרעיון הזה כ*אידאה* שיש לשאוף אליה.
|
|