בתשובה לערן בילינסקי, 28/11/05 23:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מאמין לך שמדובר בטיפוס מאוד לא מושחת, אני גם מאמין שהוא אמר את מה שאמר בלי שמץ של יוהרה, אני אפילו מאמין שהוא מאמין בכל לב שמה שאמר הוא נכון. אני גם מאמין שהוא טועה. אם אכן אחוז ההרשעות הגבוה הוא פונקציה של כישורי הפרקליטות לזהות באיזה תיק צפויה הרשעה, אני מאמין ש98% הרשעה מעידים על זהירות יתר (או במילים בוטות יותר - הססנות) של הפרקליטות בהגשת כתבי אישום, או אם תרצה - הפרקליטות לוקחת לידיה את תפקידו של בית המשפט. הדבר בעייתי משתי בחינות. האחת - כנראה שלא מעט אשמים חומקים לא רק מעונש, אלא גם מעצם ברור אשמתם בפני בית המשפט. השניה, היא שתופעה מעין זאת יוצרת כמעט בהכרח אמון מצידו של בית המשפט כלפי שיקול דעתה של הפרקליטות. "אם הפרקליטות המיומנת והמיקצועית, זאת שבאמת יודעת לזהות באיזה תיק צפויה הרשעה ואיזה תיק עומד על בסיס רעוע, כבר טרחה והגישה כתב אישום" חושב השופט בתת המודע שלו, "חזקה עליה ששקלה את כל הראיות והנסיבות, ולי לא נותר אלא לצרף את חתימתי ולתת גושפנקא של החלטת בית משפט". עדיף היה שיותר מקרי גבול יובאו להחלטת בית המשפט, גם אם (ואפילו בכדי ש) הדבר יביא לאחוז הרשעות נמוך יותר. ___ ולא, אני לא קונה את הנימוק "חסכון בזמנו של בית המשפט". לשם מה על בית המשפט לחסוך זמן? כדי שיהיה לו לימי סגריר? בית המשפט כולו, והזמן העומד לרשותו, אינם קיימים אלא כדי לברר סוגיות משפטיות העומדות בפניו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |