|
||||
|
||||
אולי המטאפורה היא פשוטה יותר. המשוררת שמסתתרת בצורה די שקופה מאחורי בת דמותה השירית, היתה רוצה להתפרנס מעבודה בממסד ציבורי כלשהו, אקדמי, תרבותי או חינוכי, אבל ב''לשכת העבודה הזואולוגית'' דוחים אותה. הדימוי של בת-היענה טבעי כאן. תכונת בת היענה היא תכונה די הכרחית במוסדות כאלו (ואולי גם באחרים). יש שם תמיד לא מעט דברים שכדאי מאוד לא לראות. אני יכול לתאר לעצמי את המשוררת שומעת מונולוג כזה של אישה שנדחתה ממקום עבודה שכזה וטוענת שנדחתה בגלל שהיא לא מוכנה ''להתיישר'' ולהתעלם. היכולת של חלפי להביא את הטקסט ולהחדיר לתוכו את הוירטואוזיות המשוררית שלה, נותנת שיר מספיק חזק בעיני, גם אם אין לשיר סבטקסט חובק עולם יותר (נניח פמיניסטי). זו גם לא תהיה הפעם הראשונה שמישהו השווה את מערכת החינוך שלנו לגן חיות זואולוגי. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי, גם הפירוש החברתי-מגדרי של שיינפלד וגם זה החברתי-כלכלי שלך, הם פירושים אפשריים. אבל הוא מחמיץ את הצורך *הפנימי* של הדוברת לא לראות - ואתה מחמיץ גם את העובדה שמדובר בצורך פנימי (הרי "החול והשכחה" אינם דברים שמנסים לכפות עליה. זהו רצונה שלה) - וגם את הרצון שלה *להיראות* - להיראותץ יפה וחושנית כמו בת היענה. בסופו של דבר, כמו כל שיר טוב, יש לו יותר ממישור אחד ויותר מפרשנות אפשרית אחת. רק נראה לי שחבל לא ללכת על *כל* מה שיש בו. |
|
||||
|
||||
קשה לי להבין מדוע סאבטקסט ''תעסוקתי'' הוא פחות שטוח מסאבטקסט פמיניסטי. בעיניי, הדוברת בשיר חווה חוויה חזקה של אי-עמידה בציפיות, אי-התאמה - ואחת היא לאיזו מסגרת, חברתית או אחרת, אינה מתאימה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |