|
||||
|
||||
מה יש מי שלא מכיר את הבדיחה? {אסירים אשר שהו שנים רבות בין כותלי הכלא}1 נהגו לספר בדיחות כדי להנעים את זמנם. עם השנים תמו הבדיחות החדשות, וה{אסירים} החלו לחזור עליהן. בהמשך הם השתכללו, וסימנו כל בדיחה במספר סידורי, וכדי לייעל, במקום לחזור על הבדיחה, פשוט נקבו במספרה, והקהל התגלגל מצחוק. יום אחד הגיע אסיר חדש לכלא. על מנת להראות שגם הוא בעיניינים, השתלב גם הוא באווירה, וקרא "238". במקום פרץ1 הצחוק לו הוא ציפה, הוא נתקל בדממה מעיקה. "238" הוא חזר על הבדיחה, ושוב - דממה. "238" הוא קרא בקול. "חביבי" אמר לו אחד הנוכחים "בדיחה לא מספיק להכיר, בדיחה גם צריך לדעת לספר". ___ 1 לחילופין {נוסעים קבועים באוטובוס} או {משוגעים המאושפזים שנים רבות באותו מוסד} או אפילו {גיקים הגולשים קבוע באותו אתר} 2 אין קשר לעמיר. |
|
||||
|
||||
אם יש מי שמוטרד בקשר לזכויות היוצרים של בדיחה זאת, הוא יכול להרגע. אין ספק שמחברה מת כבר למעלה מ70 שנה. |
|
||||
|
||||
זה האנדרסטייטמנט1 של השנה. הבדיחה הזאת היתה כתובה בהירוגליף הראשון שפוענח. ______________ 1- תת-הצהרה? |
|
||||
|
||||
התכוונת שהמספר הסידורי שלה הוא 1? |
|
||||
|
||||
שהוא כנראה ההירוגליף ה-239 שנכתב, כי לפני כן לא יכלו לדמיין עולם עם 238 בדיחות. תגובה 348306, שמכילה את הבדיחה ה-240, מדגימה מעין אלכסון-קנטור-זוטא. |
|
||||
|
||||
סתם, הזכרת לי: "At this moment the King, who had been for some time busily writing in his note-book, cackled out `Silence!' and read out from his book, `Rule Forty-two. All persons more than a mile high to leave the court.'
Everybody looked at Alice. `I'm not a mile high,' said Alice. `You are,' said the King. `Nearly two miles high,' added the Queen. `Well, I shan't go, at any rate,' said Alice: `besides, that's not a regular rule: you invented it just now.' `It's the oldest rule in the book,' said the King. `Then it ought to be Number One,' said Alice. The King turned pale, and shut his note-book hastily. `Consider your verdict,' he said to the jury, in a low, trembling voice. " |
|
||||
|
||||
בגרסה שאני מכיר, הנוסע־אורח באוטובוס אומר 238 ואף אחד לא צוחק. אחד הקבועים מטיף לו מוסר: מה אתה מספר בדיחה גסה כשיש באוטובוס ילדות? |
|
||||
|
||||
ואני מכיר את הנוסח הבא: אחד אומר "238" וכולם מחייכים בנימוס, ואז מישהו אחר אומר "238" וכולם מתים מצחוק. לטירון התמה מוסבר שהשני מספר אותה הרבה יותר מצחיק. ___________ שכ"ג, מסופק אם הדיון הזה באמת זקוק גם לפתילים עם בדיחות ישנות |
|
||||
|
||||
אני מכיר גירסה אחרת (אולי בגלל הגיל): אחד האסירים הוותיקים מכריז: "239", וכולם נשפכים על הרצפה מרוב צחוק. "למה זה כל כך מצחיק אתכם?" שואל הסוהר הטירון. אחד האסירים מסביר: "את הבדיחה הזאת לא הכרנו." |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |