|
רעיון ההפרדה החד צדדית לגרסאותיו השונות ספג מהלומה כבדה עוד שלשום - שהשלכותיה מוסכו וטושטשו על ידי חוגי בטחוניזם של השמאל - בדמות המחבל-מתאבד הישראלי הראשון (הפיגוע בנהריה). ככלל, אפשרותה של חזית-בית מאורגנת כזו היא חזון בלהות לרבים. ברם יש להבין שזוהי תוצאה בלתי נמנעת של המיליטנטיות ה''לאומית-פלסטינית''. כל זמן שזו מלבה מדנים בעולם כולו -שהרי עראפת ואנשיו הפכו לשליחי תעמולה מאז'וריים המעופפים ללא הפוגה בעולם ובארצות השכנות, ראה את ''בישול'' וועדת דרבן ממנה נחלצנו בשניה האחרונה (אך ''זה'' היה קרוב) - כל זמן שמגמת ה''רדיקליזם'' הטרוריסטי מלובית - הרי שערביי ישראל הינם מבחינת אריה דרוך הנראה מנמנם. הכתובת על הקיר היתה כבר במהומות הנרחבות ברחבי ישראל הישנה באוקטובר. הדרך לטפל בסיוט היתה באמצעות הדחקה - באסטרטגיה של יחוס ''ספורדיזציה'' ו''פרגמנטציה'' - דהיינו שכנוע עצמי בהנחה שמדובר בתופעות ספורדיות ומפוזרות פה ושם החסרות קו מקשר. אך הנחה כזו הינה שרירותית, פרי משאלה יותר מאשר תוצר בחינה מפוקחת של הממשות בשטח. נסיון נוסף לפסיפיקציה ושיכוך העניין היה הליך הקירבון המערכתי (הוותיק במציאותנו) של הקמת וועדת אור. ברם, שיכוך הינו זמני, ולא היה בכך כדי לעצור תהליכים חברתיים שהינם פרי הרדיקליזם המכונה ''פלסתיני''.
|
|