בתשובה ליהונתן אורן, 18/11/05 15:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצדקה תועלתנית מלכתחילה לא יכולה להציב טענות מהצורה "המדינה גורמת נזק" כ*אקסיומות* - כדי לשכנע חייבים להציג טיעון מדוע זה נכון; ויתרה מכך, חייבים להציג טיעון כזה עבור כל סוג התערבות שבדיון. גם אם יש טיעון גורף שיכול להראות מדוע כל התערבות שהיא מזיקה, הוא חשוף עקרונית לטיעונים שבסוגים מסוימים של התערבות, הנזק הזה קטן מהקטסטרופה שתקרה ללא התערבות. נראה לי שהגנת קניין רוחני היא מועמדת טובה לטענה כזו. באשר ליכולת להצדיק עקרונית (להבדיל מתועלתנית) קניין רוחני, אני עדיין לא משוכנע מה קורה כאן: אני אכן מתקשה לראות בו בדיוק אותו דבר כמו כמו קניין פיזי (ומי שחושב שהוא בדיוק כמו, לא יכול להגביל את התוקף שלו בזמן). מאידך, הסרת כל סוג של הגנה על קניין רוחני תאפשר עוולות, שחוץ מזה שהן עוולות ברורות (אני מפרסם ספר שכתבתי, ומייד באים כולם, מפרסמים אותו גם, ומוכרים) נראות לי מאוד דומות, מבחינת תחושתו של הנשדד-לכאורה, לעוול שבשוד קניין פיזי (ונדמה לי שתחושת העוול הזו היא לפחות דרך אחת לבסס פילוסופית הצדקה עקרונית לקניין פיזי; הצעות אחרות?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם על קניין פיזי יש התיישנות. לדוגמה, אתה לא יכול לתבוע מישהו שגזל קניין פיזי שלך לפני יותר מ 7 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי השימוש במילה "אקסיומה" אינו מוצלח במיוחד, אבל תומכי השוק החופשי, כמו גם מתנגדיו, יוצאים מתוך הנחות-יסוד מסוימות. בין אם מדובר על הרעיון הפרידמני של מחיר כמשקף מידע ולכן כל התערבות במחיר פוגמת במעבר המידע בין השחקנים, ובין אם מדובר על איזון טבעי של השוק או על הגדרת החירות וטבע האדם. הנחות היסוד האלה לא נראות לי חשופות במיוחד להפרכה אמפירית. גם הטענה "שבסוגים מסוימים של התערבות, הנזק הזה קטן מהקטסטרופה שתקרה ללא התערבות" נראית לי מסוכנת. למשל, לי ברור שאת אותה טענה יש להחיל על רעיון הבטחת-הכנסה והיא מועמדת סבירה יותר מהגנת הקניין הרוחני. מה עכשיו? לי יש פיתרון - ניתן למערכת הדמוקרטית להכריע. אבל מה יעשה תומך שוק חופשי שהוא גם תועלתן? הוא יראה בהכרעה מרחיבה של המערכת הדמוקרטית הכרעה לא לגיטימית. הוא קצת תקוע, לא? בנוגע להצדקה הפילוסופית לקניין פיזי, אני לא כל כך מתמצא. אני מכיר רק את ההצדקה של לוק, והיא לדעתי מבוססת על פרדוקס ולא על תחושת עוול. מעניין מאוד לקרוא אותה ולראות עד כמה השתנתה התפיסה מאז: "אף על פי שהארץ וכל היצורים הנמוכים ניתנו במשותף לכל בני האדם, כל אדם הוא בעל קניין ביחס לגופו שלו; ורק הוא בלבד יש לו זכות לגופו. עבודת גופו ועמל כפיו – על אלה אפשר לומר על פי הדיוק שאמנם לו הם. כל דבר איפוא שהאדם מפקיעו מן המצב שהתקין לו הטבע, הריהו מערב בו את עבודתו ומוסיף עליו משהו משלו, ובאורח זה הופכו לקניינו. בהפקיעו את הדבר ההוא מן המצב הכללי שייעד לו הטבע, הריהו מצרף אליו על ידי עבודתו זו משהו המבטל את זכותם המשותפת של שאר בני האדם. כי הואיל ועבודה זו היא בלא ספק קניינו של העובד, רק הוא בלבד יכול להיות בעל זכות ביחס למה שצורפה אליו עבודתו, על כל פנים כאשר כמות מספקת, באיכות לא פחות טובה, נותרה במשותף בשביל האחרים. הסועד את ליבו בבלוטים שליקט מתחת לאלון, או בתפוחים שקטף מן העצים בחורשה, בלי ספק הפך אותם לקניינו. איש לא יוכל להכחיש שמזון זה לו הוא. הריני שואל איפוא: אימתי התחילו להיות שלו? כשעיכל אותם? או כשאכל אותם? או כשבישל אותם? או כשהביאם הביתה? או כשאסף אותם? הרי ברור, שאם מעשה הלקט הראשון לא עשה אותם לקניינו, לא הועילו גם שאר המעשים האמורים. העבודה ההיא קבעה הבדל בינם לבין רשות הרבים; היא הוסיפה עליהם משהו יותר ממה שעשה בשעתו הטבע המוליד את הכול, וכך הפכה אותם לזכותו הפרטית." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאינך סנאי - האם אפשר לסעוד את לבך בבלוטי אלון? או שזה עובר רק עם אלונים בריטיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני לא חובב טבע ולא חובב בישול. אולי הוא מתכוון שרק לסנאים צריכה להיות הזכות לרכוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא חובב בישול - אבל אני חובב אוכל. מסתבר שניתן לאכול בלוטים, בתנאי שמרתיחים אותם כמה פעמים להרחקת המרירות. In some human cultures, acorns once constituted a dietary staple, though they are now generally only a very minor food.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |