בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 18/11/05 21:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעורבות גבוהה יותר של ההורים, שבהעדרה, או במידה ולא תהיה לה השפעה, יועברו אותם ילדים מופרעים לבתי ספר בהם כולם כמוהם. אני מקווה שעם חינוך טוב יותר מלכתחילה, ויחס פחות סובלני לאלימות, יהיו מעט ילדים כאלו. עם החינוך הנכון אפשר גם ליצור מצב שבו ילדים אלימים ינודו חברתית על ידי רוב הילדים האחרים, שלא כמו במצב הנוכחי בו הילדים דווקא מנסים להתקרב לתוקפניים האלו בתקווה שלא להיות קורבנותיהם. אני נגד שימוש באלימות בחינוך ילדים, מלבד במקרה אחד - כשהילדים עצמם אלימים. גם אז עדיף אחרת, אבל רק אם אפשר. לא מקובל עליי שהורים ישחקו בביצים במשך שנים על גבי שנים בזמן שהילד לומד להיות בריון. את האפשרות הזאת אני לא בעד לתת למישהו מלבד להורים [*], אבל שידעו - אם הם לא יעשו זאת, ולא ימצאו פתרון אחר, הילד יגיע לבית ספר של עבריינים צעירים. אם אתה רוצה כמה הצעות ליעול מיידי של המערכת הנוכחית במקום דיבורים כלליים על האוטופיה החינוכית: ילד שהפעיל אלימות, בשיעור, בהפסקה או אחרי הלימודים, יעביר את השעות/הימים (בהתאם לחומרה) הבאים בכיתה מיוחדת, ללא הפסקות וללא זמן חופשי אחרי הלימודים. הענשת ילדים אלימים תעשה בפומבי - נגיד, יעמידו אותם בשורה, ללא ניע, במרכז החצר בזמן ההפסקה. ילדים יחוייבו לדווח על מקרי אלימות שכאלו, או שיענשו גם הם. ילדים שסייעו להסתיר מקרי אלימות יענשו עונשים לא-טריוויאליים בעצמם. העונשים האלו לא יהיו טריוויאליים ושווי ערך לעונשים על פטפטנות בשיעור או אי-הכנת שיעורי בית. ----- [*] אלא אם הם עצמם בוחרים להאציל את הסמכות הזאת. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |