|
בשביל מה להוכיח? אתה תשתכנע? ואולי אתה חושב שבמהלך הנסיונות שלי להוכיח אני אשנה את דעתי? הרי שני הדברים הללו לא יקרו. שיהיה ברור, אני יכול להשקיע זמן ולהוכיח את טיעוניי אחת לאחת (לא שהיו לי כל כך הרבה טיעונים...) באופן שישביע את רצוני, ואין שום סיכוי שאני אעשה זאת באופן שישביע את רצונך. זה רק יגרור ויכוח בוגר של "אתה התחלת!", "לא, אתה התחלת!" (כמו כמה וכמה ויכוחים שהיו כאן בעבר). בסך הכל אני מצטרף לעוד לפחות שני מגיבים נוספים היום, ועוד כמה עשרות בשבועות האחרונים, ומבקש לתת לך עצה: לאנשים יהיה הרבה יותר קל להקשיב לך אם הם ירגישו שאתה מקשיב להם, ולא רק תוקף את דבריהם. בתור מי שקורא את הדיון אני יכול להגיד לך (למעשה, לחזור על דברים שכבר אמרו אחרים) שהרושם שנוצר מדבריך (במתכוון או שלא במתכוון) הוא של חוסר פתיחות מוחלט מצידך. כל טענה שמנוגדת לתפיסת עולמך היא בעיניך בהכרח שגויה ומעידה על חשיבה לקויה של הטוען1. בתור מי שמתיימר לפתח תורה שמבוססת על סינתזה בין ניגודים, אתה ממש לא מצליח להסתדר עם אנשים עם דעות מנוגדות לשלך. העצה שלי: דע שמותר לך להקשיב למה שאחרים אומרים, מותר לך ללמוד מהם ולאמץ את רעיונות. מותר לך לא לדעת דברים, ומותר לך להודות בטעויות שלך. מותר לך גם לא להסכים עם אחרים ולהגיד בנימוס שדעתך שונה. מצד שני, מותר לך גם לתקוף אותם על דעותיהם השונות משלך, אבל אז אל תצפה שיקשיבו לך אחר כך או שיתנהגו אליך בנימוס.
1 רק בשביל לחסוך ממך לבקש ממני שוב להוכיח את טענותיי, הנה שתי דוגמאות (מתוך רבות) שאני מצליח לחשוב עליהם כרגע: א. הויכוח שלך עם סמיילי שתיקן אותך על אי דיוק פיסיקלי מצידך, ואתה לא היית מוכן להודות בטעותך. ב. אנשים רבים אמרו לך שניתן במתמטיקה לבחור את האקסיומות שאיתם עובדים, ונבחרות האקסיומות שנותנות את התוצאות המעניינות ביותר. אתה טענת לעומתם שרק האקסיומות שלך נכונות, ומי שחושב אחרת מנותק מתודעתו (בימים האחרונות אתה אף מוסיף במשתמע שמי שלא מסכים איתך הוא אדם לא מוסרי).
|
|