 |
|
 |
||
|
||||
 |
"סרן ר', מפקד פלוגה בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, לא ביצע "וידוא הריגה" בילדה הפלסטינית אימן אל-המס סמוך לרפיח. כך קבעו היום (ג') השופטים בבית-הדין הצבאי של פיקוד דרום בראשותו של סגן-אלוף אהרון משניות. בעקבות הבשורה על זיכויו המלא, פרץ הקצין בבכי של הקלה, לאחר שנה תמימה של מחול שדים." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"עם היוודע דבר הזיכוי, נמסר ממערכת עובדה ל- ynet כי "קודם כל, אנחנו שמחים בשביל המ"פ שזוכה. זאת אולי הזדמנות טובה להזכיר שאת כתב האישום הגיש צה"ל באמצעות הפצ"ר, ושהכתבה ששידרנו ב'עובדה' לא עסקה בכלל בשאלה אם המ"פ אשם או זכאי. הכתבה תיארה את השתלשלות הדברים במוצב אותו הבוקר, ונצמדה לחלוטין לעובדות כפי שהן עלו בעיקר מרשת הקשר הצה"לית. יתרה מזאת, אנחנו הקפדנו להביא בהרחבה גם את ההתראות שהיו ערב האירוע, ובעיקר את גרסתו של המ"פ עצמו, כפי שתועדה בקלטות שהשגנו מחקירת מצ"ח. זאת בעינינו החשיבות שבשידור הכתבה: הבאת העובדות והבאת עמדתו של המ"פ. לכן בניגוד למה שנדמה, או למיצג שניסו להציג, אין בעצם קשר בין השאלה המשפטית שעמדה בפני בית הדין לבין הסיפור שבאנו לספר בכתבה, שבעינינו היה ונשאר סיפור חשוב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העדות של המ''פ הוצגה בצורה נלעגת, כשקרים עלובים שלא מצליחים להסתיר את האשמה. או, לפחות, כך אני זוכר את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, זו הטרגדיה של התקשורת. האם באמת אינם יכולים לבנות סרט מאוזן? האם חייבים להזדהות עם צד אחד ולהראות את הצד השני כמרושע? אולי מישהו שלמד תקשורת יסביר לנו למה עושים את זה כל הזמן? למה אי אפשר לעשות כתבה נייטרלית על: 1) המאבק בין החקלאים למגדלי בעלי החיים, ולא: * ההתאכזרות בבעלי החיים * קיפוח פרנסתם של החקלאים 2) דילמות בהנגשה לנכים. למה במקרים רבים הכתב צריך לתפוס צד, להציג את הצד השני באור מגוחך ואולי אף לעוות את העובדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני לא זוכר נכון, אבל התפנית במקרה הזה היתה בעקבות הגילו ששני החיילים שהעידו נגד המג"ד שיקרו בעדותם. מכיוון שהעניין היה *אחרי* התחקיר של עובדה, הרי שאין מדובר כאן בשאלת איזון. בזמן התחקיר, האשמה של המג"ד נראתה מבוססת היטב. אולי אתה מעדיף לטעון שאסור להראות תחקירים עיתונאיים כלל מכיוון שלתקשורת אין כלים של חקירה כמו למשטרה או לבתי המשפט? אני נזכר בפרשת קו 300. בנוסף לכל הרעש התקשורתי, הופתעתי לגלות שאנשים טוענים שאין להעמיד את איציק מרדכי לדין "משום שהוא חף מפשע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה שהתחקיר העיתונאי ייעשה על ידי אדם ניטרלי. כתבה בעיתון נועדה להביא לי את העובדות כדי שאני אוכל לשפוט. לא להציג לי סיפור חד צדדי (עם תגובה כדי לצאת ידי חובה) כדי לחנך אותי. אותה מחלה שיש לשלטון ומלחכי פנכתו מופיעה גם אצל העיתונאים. הם מתייחסים אלי כמטומטם שאינו יכול להבין כלום וצריך לחנך אותו ולהחליט בשבילו. לצורך כך יש עיתונאים שמשקרים (כידוע לכולם), יש עיתונאים שמציגים תמונה חד צדדית, יש כאלו שמציגים את העובדות ביחד עם פרשנות וכו'. מישהו שיתייחס אלי כאל צרכן מידע, יש מעט מידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש את ערוץ 7, לא? (סתם, לא אהבתי את ה"כידוע לכולם" שלך. כידוע לכולם *יש* דתיים שרוצחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערוץ 7 כמו כולם. אתה לא יודע שעיתונאים משקרים? מה קשור דתיים רוצחים לעניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*יש* עיתונאים שמשקרים1 ו*יש* רופאים רשלנים. בכל מקצוע יש חולירות. שמעתי שאנשים נוהגים להתמרמר על האשמות כלפי ציבור שלם. אם אתה *יודע* על עיתונאי שמשקר תדיר, אל תקרא אותו, כמו שלא תלך לרופא רשלן. ועכשיו, לעניין. אם הבנתי אותך נכון, אתה דורש אנשים ניטרליים לעבודת הדיווח, דיווח דו צדדי ואתה מתמרמר על פרשנויות בכתבות תחקיר. בעניין העובדות אני מסכים איתך, אני חושב שעיתונאים (או עורכים) רבים מתקשים להבדיל בין עיקר וטפל בכתבות ונטפלים יותר לנושאי צבע מאשר לעובדות בסיסיות. נדמה לי שיותר חשוב מניטרליות זה יושרה. ברור שכאשר שמדובר בחשד לשחיתות בשילטון (למשל) זה יהיה טיפשי לדרוש מאיש-תיקשורת להיות "נייטרלי". שחיתות זה רע, נכון? אבל אני כן מצפה מהעיתונאי לשקול היטב האם הסיפור אכן מצביע על שחיתות. אני גם מצפה מתחקירן שעושה כתבה על ה"עוני" לציין גם קצת פרטים על העני התורן ( מקצוע וכולי) ולא להסתפק בצילומי המקרר ועיניה העצובות של הבת. זה לגיטימי בעיני שהכתב יביע אמפטיה ויזדהה עם מושא הכתבה (או לחילופין יסלוד ממנו), אבל הוא צריך לספק לי את הפרטים הרלוונטיים. דווקא בתחום של מה שאתה קורא "תגובה לשם יציאה ידי חובה" חל שיפור גדול לדעתי. הרבה פעמים נותנים זמן מסך לדוברים של הצד ה"נתבע". כשמדובר על גוף גדול, הבעיה היא בתגובות השבלוניות של הדוברים הרישמיים, שנגועים הרבה פעמים בניסוחים חמקניים. מצד שני, כמו שדובי אמר, סיפור עיתונאי צריך להיות מעניין. אני לא מצפה שעל כל כתבה על מחדלים ברכבת ישראל, יספקו כתבה על הכפלת הקו בין שבי ציון לנהריה. 1הכנס בדיחה על ה90% שמוציאים שם רע ל10%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סה"כ אנו מסכימים. אין לי בעייה שיחליטו האם משהו שווה כתבה או לא, הרי הם חייבים להחליט. אבל בכתבה שיתנו עובדות, לא שקרים ולא מגמתיות מזוויעה. בכתבה על ספריית עורים שהולכת להסגר, כשהכתב אומר ובסה"כ מדובר על 4 מליון שקלים לספרית עוורים, הוא לא יכול לאמר ועל ההתנחלויות (או תקציב הבטחון) מוציאים מליארדים. הוא יכול לאמר שתקציב המדינה היא כך וכך, או שהוא יכול למנות את כל הסעיפים בתקציב. הוא יכול גם להשוות למוסדות אחרים ולסה"כ התקציב לנכים. השוואה להתנחלויות או ללשכות שרים או למשכורת של נגיד בנק ישראל אינה רלוונטית. אבל על הכתבה עצמה אין לי בעייה. רק צריך לבדוק מי טוען שהיא הולכת להסגר ומה התקציב שלה. בקיצור אני משכנע את עצמי יותר ויותר (בבוקר אני שללתי זאת מכל וכל) שהמגמתיות הזאת נובעת פשוט מרדידות ועצלנות. זה מן הסתם עובד כך: 1) מגיעה ידיעה שספריית העורים הולכת להסגר. 2) הכתב צריך להחליט: א) לעשות כתבה סתמית שהנכים טוענים שהספריה הולכת להסגר כי אין כסף, אין לי מושג אם זה נכון או לא כי לא בדקתי. ב) להשקיע שבוע בבדיקת העניין לעומק. ג) לעשות כתבה על הקמצנות של מישהו שרוצה לסגור את ספריית העוורים. 3) הכתב בוחר ג, אלא מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיתונות היא שוק חופשי. בעל העיתון יכול להעסיק עיתונאי שיעבוד קשה וייצר רק כתבה אחת בשבוע, או להעסיק עיתונאי שיעבוד פחות קשה, וייצר שתי כתבות בשבוע. כשמכירת העיתונים שמכילים את אופציה ג. גבוהה יותר ממכירת עיתונים שמכילים את אופציה ב., לא פלא שבעלי העיתונים מעדיפים להעסיק עיתונאים שבוחרים באופציה ג. ולא פלא שעיתונאים בוחרים באופציה ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? שיספקו כתבה על הכפלת הקו בין שבי ציון לנהריה, אולי זה ישפר את תנועת הרכבות בקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שזה מה שישפר,תאר לך שיספקו כתבה על שילוש הקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או על השילוש הקדוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה היא שעיתונאים מנסים לספר סיפור - רק כך זה מעניין. כדי לספר סיפור, צריך שני צדדים, עדיף צד אחד טוב וצד אחד רע. הדבר בוטה עוד יותר בתקשורת האלקטרונית, כמובן. פשטנות זה שם המשחק, כי כשיש לך כמה דקות וכמה תמונות כדי להציג את הסיפור, הוא לא יכול להיות מסובך במיוחד. חשוב כמה קשה לעשות סרט בדיוני שאינו פשטני, ותבין כמה הרבה יותר מסובך לעשות זאת בכתבה של כמה דקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כאן למשל? תגובה 346623 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעובדה היה מדובר בתחקיר של הרבה זמן. האם זה באמת יותר מסובך להציג גם את הפן של המ"פ? אולי כן. זה דורש לשמוע אותו, לבדוק את גרסתו, ולסרטט שני תרחישים אלטרנטיביים. פי שתיים עבודה. אז בוחרים צד ויאללה. ואם גם אפשר להראות צדיק וחושף סודות בדרך אז עוד יותר טוב. אולי מישהו ירים את הכפפה ויתחיל לעשות את העבודה בצורה ראויה גם אם זה יותר קשה? האמת היא שבעיתונות הכתובה ראיתי כתבות כאלו. אני צריך לשים לב יותר לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפליג הלאה עם האיזוטרציה שעשתה התיקשורת יחד עם דוברת צה"ל לנושא. שמעתי איך ירדה הדוברת על אילנה דיין. הדוברת עשתה דבר פשוט; היא הסיטה את הדיון (כמו כל התיקשורת) מהעובדה שנהרגה ילדה, לשאלה על וידוא הריגה, היחסים בין המ"פ לחיילים וכו'. כל הכתבה הזאת הפכה להיות אייטם תיקשורתי בגלל וידוא ההריגה. עצם הריגת הילדה היה מלכתחילה פרט שולי. למה אתה מתכוון "להרים את הכפפה"? לחקור כיצד נהרגה הילדה? לא ולא. זהו פרט לא חשוב בשבילך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את מה שכתבת.מה שלא ראית אולי זהו נדו שיח של חרשים שניהלה דוברת צה"ל (בכעס רב) עם אילנה דיין. אילנה דיין חזרה ואמרה שנהרגה שם ילדה ; את דוברת צה"ל זה כלל לא עניין. מה שעניין אותה הוא תחקיר אילנה דיין על מערכת הייחסים בין המ"פ וחייליו ווידוא ההריגה. ההריגה עצמה? את מי זה מעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה אתה מביא את הסיפור הזה והדיאלוג הזה? לא מכאן: לא מכאן: אז מאיפה? ואל תביא לי קישורים ל"הצופה" ול"הגדה השמאלית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי בטלויזיה דיון בנושא. נכון, לא בynet ולא בnrg . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרן ר' יקבל פיצוי של 300 אלף ש"ח מאילנה דיין והתוכנית "עובדה": http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/976/070.html?hp=1... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה הוא קיבל 3 המליון שהוא תבע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט לך. פסק הדין הזה הוא הוכחה טובה מדוע אסור היה לאפשר לנועם סולברג להגיע לבית המישפט העליון. אני מקווה שאילנה דיין שמבינה משהו במישפטים, תערער על פסק הדין ההזוי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב "הארץ" עמוס הראל לא מסכים עם פסק הדין של השופט סולברג: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1133824.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם אמנם יש הצדקה לפסול שמצא השופט בשילוב בין הצילום של פלסטינים המפנים את גופת הילדה מזירת התקרית לבין קטע שהוקלט במועד אחר, המובא מרשת הקשר?" ודאי שיש הצדקה לפסול שמצא השופט. שילוב כזה הוא שקרי,ומוזר שעמוס הראל לא מבין זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול רק להעריך שסרן ר' (כעת רב סרן), מרוב שהמסגרת המוסרית שלו לקויה לא חשב שיש משהו לא בסדר בהריגת ילדה. הוא גם חשב שלהסתער לכיוונה ולדחוף לה שני כדורי וידוא הריגה כשהיא שוכבת פצועה -הוא הדבר הנכון. הוא טעה באופן חמור בתביעה שלו. בית המישפט העליון עלול עוד להדרש לפרופורציות של מעשהו והוא יאלץ בסוף לפרוש באופן מביש מהצבא. הוא היה צריך להסתפק בזיכוי שלו ולשתוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן משהו מענין. עמוס הראל כותב שסולברג "מתמחה במשפטי דיבה", והוא צודק. בין המפורסמים שבהם היו התביעה של רוחמה אברהם נגד אסף הראל, ושל בתיה כרמון נגד מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי. יש גם שופטים אחרים שמצליחים ליצור לעצמם "נישה פרטית". חברה בתהליכי פירוק תעבור אצל ורדה אלשיך. אורי גורן היה הכתובת הקבועה לדיונים בנושא "המתת חסד" לסוגיה. אלע"ד, וברור לי שיש יתרון לשופט שקנה מומחיות בנושא מסוים. מצד שני, האם אין בעייתיות בכך שלאדם אחד יש השפעה רבה כל כך על דמות המדינה בנושאים שהם ערכיים באופן מובהק, מאפילו בלי שימונה לכך באופן רשמי, אלא כמעט "בדרך מקרה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופט מחוזי מתמחה בנושא מסוים במחוז שלו, לא בכל המדינה, אבל אפשר לדעתי לטעון שת''א מכסה את רוב המקרים המשמעותיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, יש פה לכאורה פתח להטיה: אם ברצוני לתבוע אותך על הוצאת דיבה, אגיש את התביעה בירושלים כדי להבטיח שסולברג יטפל בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בכל זאת מבחני סמכות. אתה לא באמת יכול להגיש את התביעה איפה שאתה רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מפורט בתקנות סדר הדין האזרחי (לקחתי מ: http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/055_060.doc ) 3. (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. במקרה של הוצאת דיבה למשל, מה שרלוונטי זה סעיפים 1 ו-5. עם זאת, במקרה של טלוויזיה, כנראה שהתובע יכול להגיש את התביעה בכל מקום ברחבי המדינה: http://www.netlaw.co.il/it_itemid_1389.htm עדיין צריך לזכור שלא תמיד אכן מגיעים לאותו שופט שמתמחה בתחום, אבל אני נוטה לקבל את הטענה שלך שיש כאן כלים בידי התובע להשפיע באמצעים המנהליים העומדים לרשותו על סיכוייו לזכות בתביעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. על פי זאת, גם לגבי עיתונות ארצית יחול אותו הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז ניכר מתביעות הפטנטים בארה"ב מוגשות (הוגשו?) באחד המחוזות של מדינת טקסס. במחוז זה יש בית משפט שלא אוהב הפרת פטנטים. חיפוש נוסף העלה גם את: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בערך כמו שמישהו מתפאר שיש לו נסיון במשהו. האם נסיון טוב או רע? נכשל או הצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמדובר בהכרעה ערכית, יש פחות משמעות ל''נכשל'' ו''הצליח'' מאשר כשמדובר בבחינת עובדות (וגם אז לא פשוט לשפוט את השופטים). אמנם, אפשר לשאול אם השופט הצליח להנחיל את המורשת שרצה או נכשל בכך, אבל זו כבר שאלה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת ניסיון זהה ניסיון, אתה לא חושב? לי, למשל, יש ניסיון עצום בכשלונות בראיונות עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העליון מסכים חלקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסק הדין פה. כשאסיים לקרוא אותו אראה מה כתוב שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העליון קיבל את הערעור של אילנה דיין-עם הערות לגבי קביעות פסקניות- ודחה את הערעור לגבי הפרומו שנכתב על ידי טלעד ולא אילנה דיין. הנימוקים לגבי קבלת הערעור של אילנה דיין נראים לי כמעט טריוויאליים. כדאי לקרוא גם את פסק הדין של נעם סולברג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זה שבין השופטים יש מחלוקת על הסיבות המדוייקות לקבלת הערעור שלה (לצד ביקורת על אתיקה עיתונאית), כנראה שזה לא כמעט-טריוויאלי - במיוחד לאור העובדה שפסק הדין קובע מפורשות שבית המשפט משנה את כללי הפרשנות בנושא לשון הרע ועיתונות (זה באמת הקטע המעניין בפסק הדין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפסק הדין של נעם סולברג חשוב לקריאה בשנית. אני מניח שלו התפרסמה הכתבה הזאת בשנות ה-70, סרן ר' לא היה הופך לגיבור שעיתונאים רעים פגעו בו. גם לא היה נטען שאין עניין לציבור בפרשה. אני מניח שבשנות ה-60 המאוחרות, היתה העיתונות מצנזרת את הפרשה. אם בכל זאת היתה הפרשה יוצאת, לא היינו נתקלים באטימות הציבורית הבוטה שהיתה כאן כלפי הרג הילדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותם שנים, באמת סביר שהעיתונות הייתה מצנזרת, אבל אין ספק שהיינו נתקלים 'באטימות הציבורית', כלשונך. פרשה של הרג ילדה בטעות בגלל שחשבו שהיא נערה מחבלת הייתה עוברת אז בשקט, כי דברים יותר גרועים עברו אז בשקט גמור, והסטנדרטים המוסריים של צה''ל אז ממש לא היו גבוהים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגן פינטו *עינה ורצח בדם קר* ארבעה שבויים. על זה הוא נידון לשמונה שנות מאסר שמהן ריצה בקושי שנתיים. וזה על רצח מרובע בכוונה תחילה אחרי עינויים, לא על ירי במי שחשב לנערה בת 15-18 המתקדמת עם מטען לא ברור בשטח אסור לגישה לעבר מוצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה טווידלדי, אם הייתי חף מכל נסיון צבאי הייתי יכול לקבל את דבריך על:"לא על ירי במי שחשב לנערה בת 15-18 המתקדמת עם מטען לא ברור בשטח אסור לגישה לעבר מוצב". זה מזכיר לי שבהיותי בסדיר, דרס הנהג של המ"פ (סוף שנות ה-60) ילדה בכפר עראבה שבגליל. תגובתו היתה-אולי כהתגוננות-" פחות שבעה מחבלים". יש כאן סימפטום ברור של דה הומניזציה של הערבים- דם זול. אי אפשר היה לגרש אותה בצעקות או בחזיז או ברימון הלם? אם היה מסתבר שזו ילדה יהודיה מאחת ההתנחלויות, היו מזכים את סרן ר'? נעם סולברג היה כותב פסק דין כפי שכתב? מירי רגב היתה משתלחת באילנה דיין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נותרה אבן על אבן מההשוואה שלך, אז אתה מנסה להחליף? וואלה, אם הייתי חדש באייל הקורא הייתי יכול להיות מופתע מזה. אז כאמור, בתור התחלה: 1. הנורמות המוסריות של צה"ל פעם *לא* היו טובות יותר. 2. פעם שתקו לצה"ל על דברים שהיום לא שותקים, וטוב שלא שותקים. אפשר להתווכח על הוראות פתיחה באש באזור לחימה, ואפשר לחשוב על הרבה דברים שיכולים היו לקרות ולא קרו. אבל זה לא רלוונטי לטענה הראשונה שהעלית; גם אם זו הייתה ילדה יהודיה, ייתכן שאילנה דיין לא הייתה עושה את התחקיר, או יותר סביר - ייתכן שאתה לא היית מעלה את הטענות על פשע מצד צה"ל. ולטענה האחרונה יש לי תשובה בשתי מילים - דן מרצבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב. אני זוכר מקרים שלא עברו בשקט בפלוגה בה שרתי והמ''פ הרגיש צורך לשוחח. שתי השורות האחרונות שלך משקפות אך ורק את תפיסת עולמך. אפשר לחשוב שאם זו היתה ילדה יהודיה אז אילנה דיין ואני היינו חוגגים. גם אם לא את זה חשבת- נתקלתי כבר בדעות הללו. האנשים שחושבים כך בטוחים שתפיסת העולם שלי היא בדיוק כמו שלהם רק הפוכה. אצלם הערבי הוא תת אדם שמותר להרוג והם בטוחים שלכל אחד יש איזה תת אדם לפני העיניים. אם הערבי איננו כזה אצלי, אז חייב להיות תת אדם אחר- ודאי שזה יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, הפער בין מה שכתבתי (ומה שאחרים כתבו, ואפילו מה שבית המשפט כותב) לבין מה שאתה קורא, הוא עצום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו: בתקופתי לא היו מסתפקים ב'לשוחח'. המ"פ והחברים שלך היו עומדים לדין, והשתיקה של כולכם מחוץ לתחומי הפלוגה גם לא הייתה כנראה עוברת בשקט אם זה היה מתגלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אתה ממש הוועד שמייצג את מה שאחרים כותבים. לא טענתי אף פעם שצה''ל היה הצבא המוסרי ביותר בעולם ועכשיו כבר לא. אין צבא מוסרי ומוסר ומלחמות לא הולכים ביחד. מה שאני טוען הוא שעל סמך הנסיון שלי, חל תהליך של האטמות מוסרית של החיילים בעקבות התמשכות מה שאני מכנה ''מלחמת ההתנחלויות'' ועיסוקו המתמשך של הצבא במלחמה שהיא למעשה פעילויות שיטור. הדגש הוא על המילים ''המתמשך'' ו''פעילויות שיטור''. השינויים מתבטאים בשיח בין הסדירים שנתקלתי בו בכל פעם שיצא לי לעבוד עם יחידות סדירות. אז בבקשה, אל תציג את דברי באופן בינארי. וה''כרגיל'' שלך כרגיל בא מהבטן . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני טוען שהנסיון שלך לכל הפחות לא ממש תואם את המציאות. (ולא נמאס לך עם ה'בא מהבטן'? זה כבר אוטומטי כמו תארי הכבוד של ארז לנדוור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 חנן סמסון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שיש כאלה שסיכנו את חייהם כדי למנוע פגיעה באזרחים איננה מוכיחה, למרבה הצער, שאחרים לא פגעו באזרחים. שתי התופעות התקיימו יחד בצה''ל מאז ומעולם, וכמובן גם בצבאות אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. השאלה היא איזה מעשים נחשבו נכונים והועלו על נס, ואיזה הוצנעו והוחבאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אחת השאלות; השאלה הנוספת היא *כמה* מהם היו. ובשאלה אחרונה זו, צה"ל של פעם - של אש חופשית על מסתננים, של קיביה, של טיהור רפיח ב-1956, הוצאות להורג של שבויים, הפגזת ערי התעלה, רצח מחבלים שבויים במבצע ליטאני, וכן הלאה - ביצע מעשים שלא הועלו על נס לא אז ולא היום, אולם בהחלט מבוצעים פחות כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בעניין זה קוריוז: אותו חנן סמסון היה בין הקיבוצניקים שנקראו אחרי קיביה לתת הסברים למזכיר הקיבוץ על הפעולה, טענו שהתוצאות לא היו בכוונה אבל בכל-זאת דרשו מהם לעזוב את ה-101 והקיבוצים קראו לבוגריהם לא להתגייס לצנחנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום הדברים חשופים יותר לתקשורת ומה גם שרוב פעילות צה''ל עוסקת בשיטור על אוכלוסיה אזרחית. גם בלחימה מחוץ לגבולות המדינה-מלחמת לבנון השניה והפעולה בעזה- צה''ל מעדיף פעולה בלתי ישירה -תקיפה מהאויר או באמצעות ארטילריה. הסכמתי איתך שבפעולות צבאיות- במיוחד שלא היתה תקשורת בלתי נשלטת בסביבה- היו הרבה זוועות, יותר מהיום. השינוי התודעתי והמוסרי מתייחס רק ואך ורק לפעילות שיטור במלחמת שלום ההתנחלויות בעשרות השנים האחרונות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |