בתשובה לרוני וייס, 10/09/01 14:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עזוב מה "כולם" יעשו. מה זה רלוונטי? אני ואתה פה עכשיו. טיילתי קצת בכל מיני מקומות. אמנם לא עצרתי לדבר עם אנשים (אני ככלל לא מדבר הרבה עם אנשים שאני לא מכיר. בעיה כזאת), אבל דיברתי עם אנשים ששירתו איתי, עם מילואימניקים בבסיס שלי שהיו ברובם ממה שאתה מכנה "ישראל השניה והשלישית"... מה אני אגיד לך... לא התרשמתי במיוחד. מה הייתי אמור להבין? אני פגשתי אנשים ספציפיים. לחלקם צפוי עתיד גדול, לחלקם היה יכול להיות עתיד גדול, אבל הם לא יגיעו אליו לעולם מסיבות שלא תלויות בהם, לחלקם אין עתיד, וחלקם, לטענתם, ירוויחו הרבה יותר כסף משאני יכול לקוות לו בעבודה בשוק. אני לא מסווג אנשים לפי צבע עור, או לפי שם משפחה. אני מסווג אנשים לפי יכולת, לפי בינה, לפי סקרנות. אדם שלא מעוניין ללמוד שום דבר אף-פעם, לא מעניין אותי. אדם שעושה מאמצים ללמוד למרות שהוא מתקשה - הוא אדם שאני מעריץ. אבל בעוד שאני עיוור צבעים (גם מטאפורית וגם באמת), אתה רואה רק צבעים, ולא שום דבר מעבר לזה. אין לי מושג מה הקשר בין ההתנגדות שלי לעישון (ודווקא ממך הייתי מצפה להביע התנגדות דומה - העישון רווח יותר, כיום, בקרב הפחות משכילים. על גב האנשים הללו, חברות הטבק המסכנות עושות הרבה מאוד כסף) לבין היותי בעשירון העליון (אני לא) או ליברל (אני כן). אגב, הדיבורים שלך על "כאב" לא מרשימים אותי בכלל. בינתיים, אתה מדבר רק בסיסמאות ולא נותן שום דבר קונרקטי. עד כמה שאני יודע, המקסימום כאב שאתה ידעת הוא הקרפל-טאנל סינדרום. אה, וברשותך אני לא אעשה טיולים לשטחים. עוד יש לי קמצוץ של חיבה לחיים שלי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |