בתשובה ליוסי גורביץ, 30/03/00 0:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ברור מתיאורית הקונספירציה שלך מה בדיוק היה האינטרס של שני התושבים (אחד מהם, אגב, קצין ביטחון שבהחלט יש לו סמכות להורות על כניסה לרכב) לחטוף את הערבי המסכן, אבל נו, מילא. לפי שיטתך, לערבים אין מה להפסיד במלחמה נגדנו. חיי אדם נחשבים בעיניהם בכל מקרה כקליפת השום, וכל הפסד אחר שלהם במלחמה - נחוייב להחזיר להם. כתבת בתגובה אחרת שלך במאמר שמלחמת מגן היא מלחמה צודקת - ומה היו מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים אם לא מלחמות מגן? ובכלל, אילו מלחמות היו למדינת ישראל שלא היו מלחמות מגן? לי נראה די צודק, שנכסים שהושגו במלחמת מגן, כאשר לצד המתגונן לא היתה כל כוונה להשיג אותם לפני המלחמה, לא יוחזרו, ולו על מנת שהצד התוקפן ילמד שיש לו מה להפסיד במלחמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה האינטרס שלהם? וויג'לנטיות. טיפוס חשוד מסתובב בשטח - בוא ניקח אותו הצידה ונקרע לו את הצורה. התנהגות טיפוסית לקציני ביטחון (ולשוטרים, אבל זה כבר באמת סיפור אחר). לא אני כתבתי שחיי אדם נחשבים בעיני הערבים כקליפת השום - אתה כתבת זאת. זו אינה עמדתי. זו עמדה גזענית יהודית. המלחמה היחידה שבה ישראל הייתה בצד המתגונן היא מלחמת העצמאות. מלחמת סיני הייתה מלחמה תוקפנית קולוניאליסטית, שתוכננה עם שתי מעצמות קולוניאליסטיות שוקעות. ישראל, למי ששכח, פתחה במלחמת ששת הימים. מלחמת יום הכיפורים נוהלה כדי להחזיר לסוריה ולמצרים את השטחים שנכבשו ב-1967, ולפחות מבחינת המצרים, זה עבד; בלי המלחמה, לא היה הסכם שלום. על מלחמת לבנון אין טעם להרחיב את הדיבור. לא ברור בכלל של"צד המותקף לא היו כל כוונות להשיג שטחים". בן-גוריון שאף במהלך כל מלחמת 1948 לכבוש כמה שיותר שטחים, כדי לקבוע עובדות בשטח. מבחינה זו, הוא היה אופורטוניסט לא פחות מפלסטינאים. אילו היה להם שכל והם לא היו יוצאים למלחמה, סביר להניח שהוא היה מוצא תואנה לתקוף אותם - גבולות החלוקה היו, מבחינתו, בלתי סבירים בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי להתייחס למשפט אחד מתגובתך: "ישראל, למי ששכח, פתחה במלחמת ששת הימים". מה, לשיטתך, היתה ישראל צריכה לעשות? לחכות עד שידידינו המצרים, סורים, עיראקים וירדנים יתקפו קודם, כמו שהצהירו פעמים כה רבות שבכונתם לעשות לפני המלחמה, ורק אז להגיב? או אולי לתת להם מראש את ארצנו הקטנטונת ולהפליג מרצוננו החופשי ללב ים? ועוד נקודה: לא אני המצאתי ש"חיי אדם חשובים בעיני הערבים כקליפת השום". האם לדעתך אסד מתעניין מאוד בחיי הפרט בארצו? ואולי בגלל זה הוא קיבל 99.9% מקולות הבוחרים בבחירות האחרונות...ומה עם סדאם חוסיין? האם באמת מזיז לו מה רוצה העם? וקח דוגמה קרובה יותר - מר ערפאת החביב. אם באמת כל כך מעניין אותו האזרח הקטן, אולי הוא יוכל להסביר לאן נעלם כל כסף הסיוע שהיה מיועד לפיתוח הרשות הפלסטינית? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |