בתשובה לערן בילינסקי, 08/11/05 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז למה התושבים בחרו בו שוב?! |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר חובה לכל ישראלי. נראה שמירון רפופורט הוא עיתונאי יוצא דופן בעומק ובסקרנות המקצועית שלו. עוד נדבך בהיסטוריה המפוארת של עיתון הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר יסודי ומרתק. אני זוכר שקראתי על ירוחם בתקופת הבחירות המוניציפליות ונדהמתי מתמיכת לאה שקדיאל באלמקייס, בנימוקים, ותסלחו לי על הביטוי, מהתחת (משהו בסגנון: 'אלמקייס אומנם מושחת והוכח ככישלון ואילו אביסרור הרים את ירוחם מן הקאנטים בכישרון רב, אבל הוא לא אחד מן העם ואלמקייס כן'). מן המאמר: בעשור האחרון, ירוחם היתה דווקא סמל של הצלחה. שיעורי ההצלחה בבגרות קפצו מ-17% ב-1995 ל- 73% ב-2003, שיא ארצי. מערכת החינוך קיבלה פרסים ממשרד החינוך, משרד הפנים העניק למועצה פרס על ניהול תקין וגם תיקצב אותה ביד נדיבה. ההצלחה היתה רשומה על שמו של מוטי אביסרור, איש הליכוד שכיהן כראש המועצה במשך 12 שנה. אביסרור, יליד ירוחם שהתחיל את דרכו הפוליטית תחת שרביטו של אלמקייס, הוביל את "המהפכה החברתית", כפי שהגדיר אותה, יחד עם קבוצה של צעירים, שהבולטים בהם היו אריה מימון, ראש אגף החינוך, ואילן בן עדי, הגזבר ומזכיר המועצה. עקרונות המהפכה, אם לסכם אותם באופן גס, אמרו שהגיע הזמן להשאיר מאחור את תרבות התלונות ואת תרבות ה"מגיע לי". אנחנו ניתן לכם את הכלים, אמרו אנשי "המהפכה של אביסרור" לתושבי ירוחם, ועליכם מוטל לנצל אותם. בלי הקלות, בלי אפליות. "כל אחד יכול" היתה הסיסמה של אביסרור. "אנחנו מרגישים כאילו התחלנו את ההיסטוריה של ירוחם מההתחלה", אמר אז מימון לדניאל בן-סימון בספרו "עסקה אפלה בדרום". "נשאר לנו לראות מי ינצח במאבק הנצחי בין המיואשים לאופטימים". אלא שבבחירות המקומיות לפני שנה וחצי, בהפתעה גמורה - לפחות בעיני מי שהתבונן על "הנס הירוחמי" מבחוץ - ניצחו דווקא "המיואשים", כפי שהגדיר אותם מימון. "האופטימיים הפסידו", אומר כיום מימון ממקום עבודתו החדש ברשת אמי"ת בשדרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לפחות 3 הסברים אפשריים לסיפור ירוחם. א. אין הבדל אמיתי בין המועמדים. סה"כ מדובר בריב בין חמולות וכל ההצלחה הגדולה של אביסרור לא היתה אלא מניפולציה תקשורתית. לכן פעם זה זוכה ברוב קטן ופעם השני. רמזים לכיוון: העובדה שאביסרור התחיל אצל אלמקייס וההפרשים הקטנים. העדר סימנים נוספים לשיפור מצב העיר (רצוי קריטריונים כלכליים אובייקטיביים כמו ירידת האבטלה). ב. כבר מקיאבלי העיר שאנשים זוכרים היטב עוולות שעשית להם ושוכחים מהר את החסדים שעשית עימם. כדי לגבור על תכונה זו, אתה צריך לעשות הרבה חסדים ומעט עוולות. אביסרור הפך את היוצרות. או במילים אחרות גבה את המס הלא נכון. ע"פ הנאראטיב של המאמר אביסרור מימן את המהפכה החינוכית ע"י העמקת גביית הארנונה (רק בתור דוגמה). כך שילם רוב ה"מיואשים" את החשבון על ה"תקווה" של המיעוט ה"אופטימי". אביסרור היה מיטיב לעשות אם היה מממן את המהפכה החינוכית שלו ע"י תשלומי ההורים של התלמידים. רמזים לכיוון: העמקת הגבייה, המלחמה בשחיתות. ג. היכן היו ה"אופטימיים" בזמן הבחירות? הם יישבו את רצועת עזה. נראה שרבים מאלה שעדיין לא "התיאשו", במקום להאבק בקירות עברו לגור עם אנשים כמותם ובסיוע ממשלתי נדיב בשטחים ה"משוחררים". גם לאחר ההתנתקות, נראה שאחת מן הדרישות הנחרצות של המפונים היתה להישאר בינם לבין עצמם ולא להתפזר חזרה למקומות מהם באו. כך הימין המדיני של שרון-נתניהו חיסל את הימין החברתי של אביסרור. רמז לכיוון: ההשתייכות המפלגתית של המועמדים והשתרבבות הנושא המדיני לסיפור (אם כי אני חייב להודות שזה די קרוב לתאוריית קונספירציה ואני לא יודע אם באמת רוב מתיישבי עזה באו מן הפריפריה ולא מהחוג המתנחלי הרגיל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרשמותי היא שהתמונה היא יותר לטובת אביסרור מאשר ניתן להבין מן הכתבה. ריב החמולות הוא רק מצד אלמקייס, שמנהל שם חצר ביזנטית של פיטורים וחלוקת משרות על רקע חמולתי ואישי, ללא קשר לכישורים ולצרכי העיר ואף מפיץ את שנאת ה"זרים" שבאו לקדם את העיירה משום שאלו גילו את ערוותו. זה מחליא. אביסררור לא מימן את המהפכה באמצעות הארנונה. הוא קודם כל הביא רוח בריאה לאוכלוסיה החולה ההיא ושכנע באמצעות הישגיו את הממשלה ותורמים להגדיל את תמיכתם בכיוון הבריא אליו הוא חתר. דעתי על המתנחלים וההתנחלויות דומה לשלך, אך בריפרוף חוזר לא מצאתי סימוכין ל"היכן היו ה"אופטימיים" בזמן הבחירות? הם יישבו את רצועת עזה...". אגב, הבחירות היו הרבה לפני ההתנתקות ובכלל כל הנושא לא קשור לימין ושמאל - לא מדיני ולא חברתי. זה יותר קרוב להתנגשות בין ציווילזציות - הטפילית הבכיינית מול היצרנית היוזמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ארנונה" - אם אתה לא מצליח להביא כסף מבחוץ (ממשלה, תורמים (שניהם לעיתים קרובות תורמים תקשורתיים-וירטואליים)), זה משחק סכום 0: מה שהשקעת במקום אחד (חינוך) לקחת ממקום אחר (קצבאות). "ההתנתקות" - לא רלאבנטית כאן. מה שרלאבנטי הוא שמתיישבי השטחים המוחזקים הם בחלקם (איזה חלק? נראה לי לא קטן) "פליטים" עם "תקווה" מעיירות הפיתוח (אשקלון, קריית-גת, אשדוד, שדרות, ירוחם, נתיבות). וגם ההשלכות המדיניות של ההתנחלויות אינן קשורות לנושא הספציפי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ארנונה" במקרים כמו זה של ירוחם איננה משחק סכום 0: אתה לא מצליח להביא כסף מבחוץ (או אתה מצליח להביא פחות כסף מבחוץ) כאשר גבית הארנונה שלך היא באחוזים נמוכים. חלק ניכר מאותם גורמי חוץ תורמים בשיטת "שקל מול שקל" (או מול שניים, או מול חצי, או כל יחס אחר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |