|
יפה. חזרתי על תלמודי ואביא כמה דוגמאות. אני מניח שזה מספיק כדי להבהיר שחכמים דנו במעמד ההלכתי של מעשים ללא קשר לשאלה אם הם מותרים או אסורים. אגב, הדוגמא הכי פשוטה, שלא מצאתי לה ציטוט ולכן לא הבאתי, היא הדיון בזכויות וחובות של גרושה שנשואה לכהן. הנישואין עצמן אסורים מן התורה, ואף על פי כן יש דיון שלם על זכויותיהם וחובותיהם (וכמובן היא חייבת בגט). אגב, השאלה האם בי"ד נזקק לאנשים שחתמו חוזה באיסור היא שאלה מרתקת בפני עצמה והיא שאלה גם בבתי המשפט של ימינו. למשל, האם ביה"מ צריך לטפל בתביעה של אדם שטוען ששותפו נישל אותו מרווחים במסגרת עיסקת סמים?
1) ג,כה [יט] מצוה שיקדש אדם אשתו בעצמו, יותר מעל ידי שלוחו; וכן מצוה על האישה שתקדש עצמה בידה, יותר מעל ידי שליח. ואף על פי שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה, לכל מי שירצה--אין ראוי לעשות כן; אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. (רמב"ם הלכות אישות ג כה) 2) משנה, מסכת תרומה פרק א: א,א חמישה, לא יתרומו; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה: החירש, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, והנוכרי שתרם את של ישראל, ואפילו ברשותו--אין תרומתו תרומה.
א,ו חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי--לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה.
3) מסכת בבא קמא פרק ח: שהחובל בעצמו--אף על פי שאינו רשאי, פטור; ואחרים שחבלו בו, חייבין. הקוצץ את נטיעותיו--אף על פי שאינו רשאי, פטור; ואחרים שקצצו את נטיעותיו, חייבין. 4) מסכת בכורות: א,א הלוקח עובר חמורו של נוכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף עימו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה--פטור מן הבכורה: שנאמר "בישראל" (במדבר ג,יג), אבל לא באחרים. הכוהנים והלויים פטורין מקל וחומר--אם פטרו את של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו את עצמן.
ב,א הלוקח עובר פרתו של נוכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה--פטור מן הבכורה: שנאמר "בישראל" (במדבר ג,יג), אבל לא באחרים. הכוהנים והלויים חייבין: לא נפטרו מבכור בהמה טהורה; לא נפטרו אלא מפדיון הבן, ומפטר חמור.
|
|