 |
|
 |
||
|
||||
 |
שעיר לעזאזל בעקבות בקשת הסליחה של האפיפיור יוחנן פאולוס בשנת 2000 נערכה במרכז דיוניסיה – בוילה פיקולומיני שברומא ועידה שדנה בנושא הסליחה, בה לקחו חלק אנשי דת פוליטיקה ותרבות משלושת הדתות המונותאיסטיות מארה"ב , אירופה והמזרח התיכון. מכיוון שלקחנו חלק באירוע זה נתבקשנו ע"י המארגנים להציע פרויקט בנושא. בשל היותנו אמנים יהודיים חפשנו במקורות ובחרנו לעסוק בפולחן הכפרה העתיק " שעיר לעזאזל" המתואר בספר ויקרא פרק ט'ז. בזמן שהותנו ברומא בין ראש השנה ליום הכיפורים בעשרת ימי התשובה, בנינו מיצב מחומרים שנימצאו ברחוב, הפסל דמוי שעיר מכוסה בדפי היסטוריה בשפות שונות המתארים פשעי אנושות לאורך ההיסטוריה וממוסמר כדרך הוודו. פסל זה מוצב בווילה פיקולומיני ברומא. בדיסלדורף ניבנה מיצב "שעיר לעזאזל " נוסף שהוצג לראשונה במפגש ראשוני שקיימה הקהילה היהודית עם הכנסייה הקתולית בעיר קרפלד בגרמניה, משם הועבר השעיר למיסת חג המולד בכנסיה קתולית נוספת בקרפלד לדיון בנושא הווידוי והחרטה ומשם לכנסיה פרוטסטנטית בקארסט בגרמניה. דרך ובאמצעות מיצב השעיר לעזאזל מעלים ראשי הקהילות הנוצריות לדיון את נושא ההקרבה , כפרה וטיהור בקהילה. בסוף שנה זו 2004 יועבר השעיר לתצוגה ודיונים במרכז נוצרי יהודי בדיסלדורף. בקיץ זה יצרנו מיצב " שעיר לעזאזל " בישראל שהוצג בתערוכה בבית אהרון שלוש בנוה צדק ת"א לקראת יום כיפור הוצג השעיר בתערוכה " כפרה " במרכז לאמנות ומסחר קסטרא בחיפה. בחדשים נובמבר, דצמבר 2005 תוצג תערוכה בשם " אמן" בדיסלדורף-גרמניה כשהשעיר לעזאזל הוא הנושא המרכזי בתערוכה בה ידונו על קרוב היחסים בין הקהילה הנוצרית לקהילה היהודית. המיצב "שעיר לעזאזל "יוצג במספר כנסיות קתוליות,פרוטסטנתיות ובקילה היהודית בדיסלדורף-גרמניה. נחמה לבנדל - נדב בלוך |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עבודה מרשימה ביותר - הרעיון והביצוע גם יחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת.... א) אישית מיצגים עושים לי עווית קלה בצוואר וגורמים לחפש מהר יותר את המקום הקרוב עם הקפה הטוב. מיצג על שעירות לעזזאל יישאר פלצני כל עוד ליוצרים אין ממש מושג על מה הם מדברים ופחות מכך לצופים. ב) לגבי העבודה. יש הרבה ניתוח, הרבה מידע ומהרבה עובדות...רק מה שחסר היא ההבנה המקשרת בינהם. השאלה המהותית ביותר בסיסית ופשוטה - מדוע טקס העברת "משהו שלילי" לגורם אחר בצורה זו או אחרת היה נפוץ בין כל התרבויות שאנחנו מכירים ? הייתי בעזעאל כפי שמתוארת בערפול בתנ"ך, גבעה מדברית שיש עוד אלפים כמוה, אך ממוקמת בירידה מההר אל המדבר. מהמקום שבו חיו אנשים למקום שהיווה איום ורתיעה מהלא ידוע - מהשדים והרוחות ושאר ייצורים הלתי נראים שהאנשים באותה תקופה האמינו בהם. אבל מדוע האנשים יצרו את המנהג הזה ? לכולם היו עיזים ? לכולם היה ברור שזה לא עוזר והחליטו להמשיך כי "ככה עושים" ?! ועכשיו, לפני שניפול לתוך הטיעון המדעי והביקרותי "שהתרבות האנושית היתה צריכה למצוא פיתרון כמו שאלת הקיום ..." למרות שהמחקר נותן סקירה יפה לגבי מה שידוע לנו, עדיין אי אפשר לטעון שאנחנו יודעים משהו לגבי עניין שבו אין לנו צל של מושג לגבי כמות הממצאים שלא העלינו בחכותינו. (ראה נאום ראמספלד) אפשר מבחינתי לשים במאמר סימן שאלה ענק במקום סימן הקריאה שאומר : אין לנו מושג מדוע עשו את זה אבל הדברים הבאים מעניינים ...אולי אתם ילדים תמצאו את יעזי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העברת אשמה על האחר הייתה קיימת עם בטכסים או בלעדיהם ותמשיך להתקיים ולהיות פתרון בחברה האנושית. גם חוואווה משתמש בטכניקת האשמה וממשיך ללגום את הקפה כדי להקל על העווית בצוואר. המייצבים אמורים לעורר את המחשבה ואת הדיון ובזה עינינם ותודה לך חוואווה על ההשתתפות ולקיחת חלק בטכס החברתי, בהעברת אשמה בסגנון המיוחד שלך. אני מסכים איתך לגבי סימן השאלה ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |