בתשובה לאלכסנדר מאן, 06/09/01 0:59
ועידת דרבן 34364
ewilde • בתשובה לאלכסנדר מאן יום א', 9/9/2001, 3:57
מר מאן, שלום.

מדינת ישראל היא מדינת רווחה, הרשויות בה מופרדות, התקשורת חופשית, חוקים המחוקקים בפרלמנט (בשידור חי בטלויזיה, אגב) מבוצעים על ידי הרשות המבצעת, בית המשפט עצמאי לא סובל מהשפעה פוליטית והחלטותיו מכובדות הלכה למעשה גם כנגד דעתה של הרשות המבצעת, המיעוט הערבי שבה מיוצג באופן יחסי בכל הרשויות. השלטון עצמו אינו נמצא מעל לחוק אלא מחויב לחוקי המדינה ככל אזרח מן השורה. האזרחים (יהודים וערבים באותה מידה) נהנים מזכויות האדם המקובלות במדינות דמוקרטיות כמו חופש ביטוי, הפגנה, החלפת שלטון, חופש תנועה, משפט צדק, חופש פולחן ודת ועוד.

כל זה במאקרו. וכל זה מאפיין **רק** מדינות דמוקרטיות. ואת כל זה אתה נדרש לנמק היטב, אם רצונך לערער את רעיון הדמוקרטיה הישראלית. במלים אחרות, אם זה לא דמוקרטיה, אז מהי דמוקרטיה - במציאות, לא באקדמיה.

על מנת לערער את רעיון הדמוקרטיה הישראלית, אתה נדרש למיקוסקופ ומחפש דברים במיקרו. כמו למשל חוקי ההגירה שמפלים יהודים לטובה (לא מפלים ערבים או מונגולים לרעה - דבר שונה לחלוטין), או מוסד הנישואין שנמצא בשליטת גורמים דתיים (*תוצאה* של הדמוקטיה - ולא להפך). נכון שהחוקים האלה אינם שיא הליברליות (וסביר להניח שחלקם ישתנה תוך זמן מה), אך הם מדאיגים אותי פחות ממה שאמורים להדאיג אזרח ארופאי שמפלגות פאשיסטיות ("מנומסות") מתחזקות במדינתו בהתמדה.

הפתעתי במיוחד לקרוא את הערתך לגבי סיום תפקידה של ישראל כדמוקרטיה בשנות ה70. הרי דווקא אז החל מהפך חיובי מאוד מבחינת הדמוקרטיה שנמשך עד היום. השלטון ההרואי מקום המדינה התערער, חלקים נרחבים, הולכים וגדלים, מקרב האזרחים לקחו חלק במשחק הדמוקרטי, ותוצאות הבחירות שוב לא היו ידועות מראש. התקשורת החלה לבצע את תפקידה טוב יותר למשל במקרה חשבון הדולרים. המהפכה התקשורתית הגדילה מאוד את כוחו של "כלב השמירה של הדמוקרטיה", דברים שאז היו נורמה כיום הם פשע שמשלמים עליו פוליטיקאים ומפלגות את המחיר.

ישראל היא דמוקרטיה הנמצאת במצב מלחמה ורוב הבעיות בליברליות נובעות עקב כך. מדינות אירופה המערבית נכשלות במבחן זה שוב ושוב, ואין צורך ללכת דווקא 50 שנה אחורה לשם כך, גם בסיכסוך הנוכחי בבלקן ביצעו המדינות הדמוקרטיות פשעי מלחמה ברורים כאשר הפציצו כוחות נאטו מטרות אזרחיות מובהקות - לא בטעות, אלא בכוונה תחילה. לעומת זאת, ראוי לציין שמדינת ישראל לא נוהגת כך, אלא מחפשת את היד שלחצה על ההדק, ולא יורה כאשר לא מזוהה מקור הירי.

המצב ביש"ע שונה לחלוטין ממה שקורה בתוך הקו הירוק. התושבים הערבים שם אינם אזרחי ישראל. דו"ח זכויות האדם של משרד החוץ האמריקאי מפריד בין ישראל בתוך הקו הירוק ובין ישראל שביש"ע - ובצדק, כמו שמופרדים איי פוקלנד מבריטניה. המצב ביש"ע הוא תוצאה של שרשרת של טעויות של כל ממשלות ישראל מאז 67, כשכל טעות נגררה בעקבות קודמתה בשרשת, ואיננה נובעת מגזענות או משהו כזה. ההגדרה הנכונה למצב ביש"ע הוא כיבוש, ולא אפרטהייד - דבר שלילי לא פחות. העובדה שממשלות ישראל לא ראו את הפתרון נעוצה לא מעט במסך העשן שיצרה מתקפת הטרור הרצופה של הפלסטינים במשך כל השנים מאז ועד היום.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות