|
||||
|
||||
למה זאת בעיה? "עיקרון תום הלב" חולש על המשפט הישראלי ובמיוחד על דיני חוזים. ניצול חולשה רצינית של אחד הצדדים נחשב להפרה של עיקרון זה. בצירוף עיסקה לא סבירה (לפי הנורמות המקובלות בחברה) נוצר עושק. אם העניין מספיק משמעותי, מדוע שזה לא תהיה עבירה פלילית? |
|
||||
|
||||
יש כאן יותר מדי תארי-הפרזה בשביל עקרון משפטי. לנצל חולשה מותר, אבל "חולשה רצינית" אסור. לתנאי החוזה מותר להיות גרועים מהמקובל, אבל לא "במידה בלתי סבירה". וממתי העניין הופך להיות "מספיק משמעותי"? בלי להיות קרדיולוג, קל לי יותר להאמין שלאדם שמוכר תמיסות קבלה אין לב בכלל, מאשר שהוא פועל בתום לב. מי קונה את הכישופים האלה, אם לא מתוך "חולשה רצינית"? אני פשוט לא רואה איך הטיפול בנושא הזה יכול להעשות על-ידי המחוקק, אם לא על-ידי קביעת תעריפי תקרה (קריאה בקפה - 14 ש"ח ושלושים אגורות) שתהיה מאד בעייתית בפני עצמה. |
|
||||
|
||||
כדי שחוזה יהיה מוגדר כ''עושק'', דרוש קשר סיבתי בין עילת העושק לבין ההתקשרות בחוזה. אחד התנאים המשפטיים לחוזה הוא ''גמירות הדעת של הצדדים''. עושק הוא מצב שבו גמירות-הדעת של אחד הצדדים פגומה בשל אחת הסיבות המנויות בחוק, ולכן הדרישה לגמירות הדעת לא מתקיימת. אמנם זאת שאלה סובייקטיבית, אבל הסובייקטיביות מתאזנת ע''י הדרישה שתנאי החוזה יהיו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. בעיקרון, אני לא מבין את הטענה שלך כי ככה בנוי כל ספר החוקים. נדמה לי שנכון להגיד ששיעורין קבועים הם היוצאי-דופן בחוק. ביהמ''ש הוא זה שבוחן את מכלול הנסיבות ואת התקדימים כדי לקבוע האם חלו התנאים שאליהם כיוון המחוקק. |
|
||||
|
||||
אני מציע, שהטיפול בנושא יאכף באמצעות רישוי: המדינה פשוט צריכה לחלק רישיונות להענקת טיפול רפואי. למשל, ניתן להגדיר מחלות מסוימות (כמו סרטן) שרק רופאים מוסמכים יקבלו רישיון לטפל בהן. מחלות אחרות כמו כאבי גב, יכולות להמשיך להיות מטופלות ע"י קריאה בגב היד. גישה זו נראית לי עדיפה מאשר לתבוע בדיעבד על בסיס חוק שמצריך הוכחת יסוד נפשי. השווה למשל אי-מתן רישוי לתקרת פלקל, אל מול תביעת הבעלים של אולמי וורסאי (או המהנדס של פלקל) על רשלנות שהיא עניין מאוד פלואידי. בסך הכל, השיטה של תקינה ורישוי עובדת לא רע בנושאים שהם בנפשנו: בטיחות אש, תברואה, היגינה של מוצרי מזון, תחבורה1. כמו כן, השיטה עובדת באורך סביר (מינוס) גם בחוזים נפוצים מספיק שהמחוקק נתן עליהם את דעתו: העסקת עובדים, שכירת דירה. מאידך גיסא דומה שחוקים מהסוג של "אסור לבצע דבר רע" (כגון איסור על מתן שוחד, איסור על קבלת דבר במרמה, וכו') לא ממש עושים את העבודה. מחוץ לאותם נושאים עם תקינה, רמת ההונאות הרמיות והעקיצות נשארה יציבה מאז ימי אברהם ולוט. 1 יחסית, כמובן, למצב שאין תקינה... |
|
||||
|
||||
אני מציע ששר הבריאות יודיע שקריסטלים הם סוג דחוס וצבעוני של מחצב. או ששר החוץ ילך לחלות פני אנשים עם עיני רנטגן. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהתגובה הקודמת שלי עולה אפילו על הסטנדרטים של תגובה 342587. יש שתי בעיות בגישת הרישוי: 1. במקרה הזה מדובר באשה חולת סרטן. במקרים אחרים יהיה מדובר באהבה נכזבת, בעיות כלכליות, בעיות בין בני זוג, האשה יולדת רק בנות, ועוד כל מיני דברים שאי-אפשר לדרוש עליהם רשיון. 2. המטפל בפרחי באך לא יכתוב על השלט בחוץ שהוא מרפא סרטן, אלא רק שהוא נותן ייעוץ רוחני (לחולי סרטן). זו תהיה הגרסה הרוחנית של מכוני ליווי. |
|
||||
|
||||
1. בוודאי. בנושאים כאלו רמיה היתה, תהיה ולא נראה לי שפיזיבילי למנוע אותה. הנושאים היחידים שניתן לקוות לטפל בהם, זה נושאים שהם בנפשנו (סיכון חיים, פגיעה קשה בזכויות יסוד)1 וגם פה אי אפשר לצפות לכיסוי מלא. 2. בוודאי. אבל בדיוק כמו במכוני ליווי, גורמי האכיפה יוכלו לפשוט עליו אם יהיה להם חשד סביר לכך שהוא כן מטפל בחולי סרטן. כמובן שזה לא פתרון הרמטי, אבל זה גם לא אמור להיות. ככה זה בכל תחום בו יש רישוי. מה שחשוב זה ש: א. יש הגדרות ברורות. ב. המצב ה-defaultי הוא שאין לך רישיון. ג. יש יכולת אכיפה. ד. יש הרתעה זה נראה לי עדיף בהרבה על שיטת ה<בוא נוכיח בדיעבד שהמטפל פעל באורך "לא סביר במידה קיצונית", בהשוואה לסטנדרטים לטיפול "המקובלים" במשק>. 1 כמו כן, יש את הנושאים שהתמזל מזלנו שהם מספיק common-place כדי להסדיר אותם בחוק, כמו חוזה שכירות. אבל זה בקטנה. |
|
||||
|
||||
הבעיה השניה היא עקרונית. מהו הדבר שיהיה אסור לעשות ללא רשיון עם חולים קשים? המכשפה לא תקרא לעצמה "מטפלת" אלא "מספקת תמיכה רוחנית", ואתה לא יכול לאסור על שיחות ומשחקי חברה (אפילו עם חולים, ואפילו בתשלום). |
|
||||
|
||||
לפחות תוכל לעשות משהו עם אותן מכשפות שכן מצהירות על עצמן כמרפאות. |
|
||||
|
||||
לפי "פקודת הרופאים", "עיסוק ברפואה" הוא "בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפוים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא לרבות ריפוי באקופונטורה". סעיף 3(א) לחוק - "מי שאינו רופא מורשה לא יעסוק ברפואה ולא יתחזה, במפורש או מכללא, כעוסק ברפואה או במובן לעסוק בה". סעיף 5 - "לא ישתמש אדם בכינוי "רופא", "עוסק ברפואה", "מנתח" או בכינוי דומה, במלים או באותיות, המרמז שיש לו כשירות ברפואה, אלא אם הוא רופא מורשה" (האם "מרפא באנרגיות" מרמז על 'כשירות ברפואה'?) |
|
||||
|
||||
אם אתה מאמין למתלונן ול ynet, "רוזנברג אמר לה שצריך להרים תרומה כדי לרפאה". אני משאיר לך (וטוב יותר: לשופט) להחליט אם יש כאן רמז ל"כשירות רפואית" כלשהי. יש לי הרגשה שעו"ד טוב יוכל להתפלפל על כך שהרפאוה אמורה היתה להגיע מידי שמיים, ולקב"ה יש, כידוע, תעודת רופא ("כי אני ה' רופאך" או משהו כזה). |
|
||||
|
||||
אני מאד מקווה שהוא אכן הבטיח לה ריפוי, ושהשופט ימצא שזו עבירה על פקודת הרופאים. (אבל אני מתפלא על עצמי. "דוד, בני ברק" אומר במפורש ש"מרכז הקבלה חפים מכל פשע!!!" ו"הם אנשים מדהימים עוזרים לכולם בנכמדות. לא צריך לחטט בכיסיהם ,הם אנשים אגונים". אגב, "לידיעת הגולשים שמחפישים את הדתיים והחרדים. מרכז הקבלה זה אנשים חילוניים!". אז בבקשה לא להחפיש). |
|
||||
|
||||
אני מצטרף לקריאתו של דוד. אכול כמה ילדים קטנים שאתה רוצה, אבל תפסיק כבר להציק לדתיים. |
|
||||
|
||||
בכתבה נאמר שהוא הבטיח להם רפואה שלמה. |
|
||||
|
||||
משום מה, לא מספיק לקוות ש*בכתבה* יגידו שהוא הבטיח להם. |
|
||||
|
||||
בזה אין עניין של תקווה. ולגבי המשפט, אני מקווה בעיקר שהעו''ד של מרכז הקבלה ישקע באמנזיה או משהו לאורך הדיונים. |
|
||||
|
||||
האם באמת נראה לך שבמדינה מתוקנת (לפחות, המתיימרת להיות מתוקנת) אין צורך בכל תקנה למצבים כאלה? האם הם תקינים בעינייך? |
|
||||
|
||||
אשמח לשמוע הצעה לתקנה שמתקנת יותר משהיא מקלקלת. |
|
||||
|
||||
אסור יהיה להבטיח1 להם שבעקבות הביקור יחול2 שיפור3 במצבם הבריאותי4. אני לא מבין מה כל כך עקרוני בזה שאפשר לעקוף את החוק. זה קיים בכל חוק שהוא, ובטח בחוקי רישוי. אין מסעדות ללא רישיון? נהגים ללא רישיון? מכירת אלכוהול לנערים מתחת לגיל 18? העניין הוא שבחוק שכזה יש ערך הרתעתי - הרתיעה מעיסוק מודע במשהוא שאין לך רישיון לעסוק בו, שונה לחלוטין מהרתיעה שאם אי פעם תגרום נזק בעיסוק שלך עלולים לתבוע אותך על עושק או על רשלנות. חלק מהמטפלים האלטרנטיביים יחפשו עיסוק פחות מסוכן, וחלק אחר "ירד למחתרת" (תוך עקיפת החוק בשיטות שציינת). כמו כן הערך ההרתעתי הוא גם כלפי הלקוחות (ובין היתר, מוסיפה לכך העובדה שהלקוח נאלץ לפנות לספק שעובד באופן "מחתרתי"). 1 בע"פ או בכתב. 2 בוודאות או בסיכויי מסויים. 3 קטן או גדול. 4 המצב הבריאותי הפיזי. |
|
||||
|
||||
ראה את הציטוט מפקודת הרופאים בתגובה 343081. איך היית מציע לשנות את ההגדרה של "עיסוק ברפואה"? |
|
||||
|
||||
1) הייתי מוסיף את מה שכתבתי מקודם (לגבי הבטחה לשיפור במצב הבריאותי). 2) הייתי מוסיף סעיף לגבי אדם שאינו מורשה כרופא: לא יאבחן/יבטיח ריפוי או יתן מרשם לחולה, בכל אמצעי שהוא ובפרט: [וכאן בא פירוט של אמצעים מקובלים] מתן קמע, צריכת חומרים, מטדיציה, קריאה בספר או מגילה, אמירת תפילה או ברכה .... בין אם אמצעי זה מופעל על-ידי החולה או על-ידי כל אדם אחר. 3) הייתי מוסיף סעיף לגבי עונשים למי שיאבחן/יבטיח ריפוי/יתן מרשם לחולה, ללא רישיון, ו*גם אם הוא לא התחזה ברופא*. 4) והעיקר - הייתי מתחיל באכיפה מופגנת כלפי כמה מטפלים אחרים כולל ביקורי פתע של המשטרה (לשם הרתעת הקליינטורה), תביעת כמה מטפלים נבחרים וכך הלאה. בעצם, העיקר שנהיה בריאים. |
|
||||
|
||||
יותר מ\ה: א. המרפא יהיה מחויב לפרט ללקוח את סיכוייו הסטטיסטיים לשיפור/הרעה במצבו בעקבות הטיפול. ב. התשלום לא יעלה על זה הניתן לטיפול אצל רופא מומחה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |