|
||||
|
||||
דבר אחד בטוח - ג'ונסון מאוד מאוד לא אוהב את סארטר. אתה הבאת נקודת מבט אחת על בני לוי ואני הבאתי נקודת מבט אחרת. אני חושב שעשינו את שלנו. א. ניסיתי פעם לקרוא את ''בדלתיים סגורות'' ולא הצלחתי. אני גם כנראה לא ממש מסוגל לצלוח את כתביו הפילוסופיים היותר מפורסמים של סארטר. אתה תסלח לי אם ארים ידיים מראש מול כתבים המתוארים ע''י עיתונאי וכותב חשוב ומכובד כמו ג'ונסון כתמהוניים וקיצוניים. אולי ימצאו קוראים בעלי כישרון פילוסופי יותר משמעותי שיסכימו לעיין ולהביע חוות דעת. ב. נכון שאחת התימות המרכזיות של ''האינטלקטואלים'' קשורה קשר הדוק למה שאתה מכנה ''רכילות''. אבל אני לא חושב שהספר נחשף כמלא שקרים ואי-דיוקים והספר די ישן. ג. אפרופו רכילות, לא הייתי מתעקש על העניין הנכון עובדתית של ''בתו היהודיה המאומצת ארלט''. בפארפרזה על ברברה טוכמן הייתי אומר ש''אולי התחשק לו לחוש גם את טעמו של חטא גילוי העריות''. |
|
||||
|
||||
בלי קשר לויכוח עצמו, גם בעיניי "אינטלקטואלים" הוא ספר בעייתי ביותר. הוא משרת אג'נדה ימנית-קפיטליסטית-שמרנית (הספר לא לידי. כל האינטלקטואלים שם שמאלנים, או רק רובם המכריע?), ולדעתי מבייש את מחברו, שהוא כותב נפלא. |
|
||||
|
||||
אבל ג'ונסון הוא אכן ימני-קפיטליסט-שמרן (ואפילו קתולי. היו לו תקופות של פניות שמאלה, אך זהו הקו הכללי. הוא היה מתומכי בלייר אבל באופן כללי הוא תאצ'ריסט). הוא היה עורך של כתבי עת ''אינטלקטואליים'' של הימין (ספקטייטור וניוסטייטסמן). לכן דבריך נכונים, אבל לא מפתיעים. כל ה''אינטלקטואלים'' הם אכן לא-ימניים, אבל מצד שני מדובר באמת בד''כ בדמויות חשובות (רוסו, מרקס, טולסטוי, ראסל, סארטר). היחיד שיוצא ממנו נקי הוא אורוול. אחד הנושאים המרכזיים בספר ''אינטלקטואלים'' הוא הסתירה בין האידיאולוגיות של ההוגים הללו לבין התנהגותם בחייהם הפרטיים ולכן אורי פז מכנה את הספר רכילותי במידה רבה של צדק. הרכילות היא מרושעת וארסית במיוחד. הנקודה היא שבאופן כללי היא לא התגלתה גם כשקרית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |