בתשובה להאייל האלמוני, 27/10/05 13:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רואים קהל של אלפי אנשים נעמד בזמן השמעת התקוה, מתנסים בהשפעת רצון העם על עיצוב חוקי המדינה והגדרתה כמדינת לאום, קוראים על ההיסטוריה של העם, שומעים את שירי החג דרך חלונות הבתים... איך מתנסים בקיומו של הערך שיש לכסף בארנק שלך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ה''התנסות'' שאתה מתאר היא התנסות בקימוה של מדינה, לא בקיומו של עם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התקווה'' הוא המנון של מדינה. החוקים הם חוקי המדינה. את שירי החגים היהודיים שומעים מהחלון בישראל בדרך כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התקווה'' היא המנון של מדינה הגורם לתחושת ניכור בקרב אזרחים שאינם שייכים לעם היהודי (משום שהוא נכתב ומתקבל בקרב רוב בני האדם כהמנון של עם ולא כהמנון של מדינת-כל-אזרחיה). החוקים הם חוקי מדינה, אך תוכנם נובע מקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. לא הבנתי את הרלבנטיות של מיקומו הגיאוגרפי של החלון (אני לא מנסה לשכנע שכל יהודי בעולם מרגיש שייך לעם היהודי, אלא שהעם היהודי קיים) - אני מסכים שהעם היהודי קיים בעיקר פה (בישראל). כל הויכוח הזה נראה לי הזוי. להתוכח על קיומו של העם היהודי זה כמו להתוכח על קיומה של הדת הנוצרית או על קיומו של העולם המערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך רואים עם? אולי אם הולכים לראות את הסרט הדוקומנטרי של מארק לוין הערבים והמוסלמים יוצאים ממנו רע, רע מאד. השחורים איפהשהו באמצע חלקם משמשע באוילותם, הניאו-נאצים מגולחי הראש מצליחים לגרום לפרצי צחוק ("איל העתונות מרדוק הוא יהודי") והיהודים יוצאים חכמים, למעט הגזענים הכהניסטים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |