בתשובה לאביב י., 27/10/05 12:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם המורה לספורט ירביץ הרצאה על הרצח של קנדי, אם על סירחן סירחן, ואם על אוסוואלד הוא ימעל בתפקידו. מצד שני, אם גננת תתחיל ללמד ילדים על פונקציית הגישור בין התודעה למלאות, הילדים פשוט לא יקלטו את זה (הרי אין אדם מלבד מר שדמי שהצליח להבין את זה, ואני יכול להבטיח לך שגם הגננות עצמן לא מבינות את זה). אם אני יכול לבחור בין שני מורי התעמלות, האחד שבזמן שיעור ההתעמלות זורק הערות כמו "אתה רץ כמו הרוצח של קנדי, סירחאן"1, והשני זורק הערות כמו "אתה רק כמו הכדורגלן, רומן פץ"1 אני לא חושב שיש להעדיף את השני. כ-90% מהתלמידים יתעלמו ממה שהמורה אמר, כ-9% נוספים, יזכרו שסירחאן רצח את קנדי או שפץ היה כדורגלן למשך, נגיד, כשבוע, האחוז האחרון, יפתח ספר. עכשיו נשאלת השאלה האם אנחנו מעדיפים שהם יפתחו ספר על קנדי או ספר על מכבי חיפה. והאם הגילוי שהמורה יכול לטעות הוא רע. ההעדפה שלי בשתי השאלות האלה היא ברורה. 1 יש להחליף בהערה שגם כוללת את פריט המידע וגם מאפיינת מורי ספורט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה "אתה רץ כמו הרוצח של קנדי, סירחאן" (בהנחה שאתה יודע איך סירחאן רץ, ואותו תלמיד אכן רץ כמוהו) יכולה להיות נכונה לחלוטין. סירחאן אכן רצח את קנדי.1 ___ 1 קנדי, להבדיל מאמא, יש2 יותר מאחד. 2 לפחות היו, עד שהתחילו לרצוח אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סירחאן יש יותר מאחד - לפחות ארבעה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל "הרוצח של קנדי, סירחאן" הוא כמו אמא: כזה יש (בינתיים?) רק אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת, אלוויס פרסלי יש המונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקה מעניינת לאחוזים, הרשה לי לתת חלוקה משל עצמי: מתוך ה-9% זכורים שג'ון קנדי נרצח ע"י סירחאן החלוקה היא כזו: 7% יזכרו את זה למשך לכל היותר שבוע, 2% יזכרו את זה תמיד (כל עוד לא יתברר להם אחרת). התוצאה היא של-1% יש ידע נכון על רצח קנדי כי הם טרחו לפתוח ספר, ול-2% יש ידע שגוי. מזל שאת הידע *הזה* אפשר לתקן בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לגדל ילדים בחממה, במוקדם או במאוחר הם יתקלו במידע שגוי. ילד שיתקל במידע שגוי פעם אחת כתוצאה מהערה של אדם לא רלוונטי, ויזכור אותו לנצח כנכון הוא ילד שלא בנוי לחיים יחד עם המין האנושי. כמו שאין 2% מהאוכלוסיה שמאמינה שבעלי חיים מדברים, ככה גם לא יווצרו לך 2% מהאוכלוסיה שמאמינה במידע הלא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לשיטתך זה אפילו *מועיל* שהגננות מטפטפות לילדים מידי פעם מידע מוטעה, כדי שהילדים יתרגלו לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הגזמה מסויימת של דעתי, אבל במידה מסויימת כן, אני חושב שסיפורי אגדות ומשלים הם דבר מאד חינוכי, ואני לא חושב שאפשר לגדל ילד בצמר גפן. אם אתה מלמד את הילד שפת דיבור, ואם אתה מגדל אותו בחברת בני האדם, הוא ישמע שקרים. זאת המציאות. ובהנתן מציאות כזאת, אין סיבה להעדיף חינוך שמתעלם מהמציאות, זאת פשוט הכנה גרועה לחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה ''מתעלם מהמציאות'' בזה שלא מספרים לילד שקרים. כדי ''להתעלם מהמציאות'' צריך להגיד לילד שכל מה שאומרים לו הוא אמת ובכך להתעלם מכך שיספרו לו גם שקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתעלם מהמציאות זה לא לתת לילד לבוא במגע עם אנשים שעלולים להוציא שקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל בין מה שאמרת ובין ''לדאוג שהאנשים שאחראים לחינוך של הילד לא יספרו לו שקרים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאני לא יודע איך מנקדים בפיירפוקס... "הבדל" בפתח (או קמץ). ההבדל באמת לא ברור לך? האם כל מי שהילד בא עמו במגע שייך למערכת שמופקדת על חינוכו? האם מי ש"עלול לספר לו שקר" זהה למי שמלמד אותו שקרים? אני ממש לא מבין את טיעון "להתעלם מהמציאות" שלך. המציאות היא שיש מורים שמרביצים לתלמידים (טוב, בימינו המגמה מתהפכת). האם לשלוח ילד לבית ספר שבו למורים אסור להרביץ לתלמידים זה "להתעלם מהמציאות"? אולי זו התעלמות מהמציאות כי הילד יחטוף מכות בכל מקרה, אם לא מהמורים אז מחבריו לספסל הלימודים? אין שום קשר בין להכין את הילד לכך שהוא יחטוף מכות בעולם הקר והמנוכר (לשלוח אותו לג'ודו או להרביץ לו בבית, שיתחשל) ובין לשלוח אותו בכוונה למקום שבו יחטוף הרבה מכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אוי לא, עכשיו עדי סתיו יבוא להרביץ לי... ב. האם היית מונע מהילדים לשמוע סיפורים ואגדות? ג. יש הבדל בין מה שהגננת יודעת (או "יודעת") למה שהגננת מלמדת. ה. מערכת החינוך היא המערכת אותה אנחנו מעצבים. המציאות היא המציאות אליה הילד יוצא. המציאות של רוב בני האדם היא לא של סבל גופני מידי חזקים מהם, לכן לא צריך להכשיר ילדים לזה. ו. מצד שני, שאתה שולח ילד לגן, בהחלט סביר שהוא כן יתמודד מתישהו בצורה כלשהי עם ילדים אחרים, וזה בהחלט חלק מההכנה למציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לא, למה? האם לספר את "שלגיה" למישהו זה שקר? ג. נכון. אותי מטריד מה שהגננת מלמדת. ה. אתה נטפל לדוגמה (ואפשר להביא אחרת) אבל השאלה האמיתית שהדוגמה ניסתה לשאול היא האם הדרך הנכונה להכין מישהו לדבר X היא פשוט בזה שמפילים עליו את X. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה חושב שבאמת היתה פעם ילדה שקראו לה שלגיה? אתה חושב שבאמת היתה לה אמא מרושעת שניסתה להרוג אותה בגלל שהיא היתה יפה ממנה. ושהיא גילתה את הכשלון בעזרת ראי קסום? הארמדילו מתגובה 340986 לא בה יש מאין, זה סיפור של לוין קיפליס, בו הוא מספר איך נוצר הארמדילו. ב. אז אין לך מה לדאוג. ג. יש דברים X-ים, שאי אפשר להכין להם ללא התמודדות ישירה איתם. אז, לא, לא "להפיל", וכן, כן להתמודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא. האם זה הופך את סיפור שלגיה ל"שקר"? נראה לי שיש לנו ויכוח סמנטי. "שקר" הוא לא דבר שאינו אמת (זו "בדיה"), אלא דבר שאינו אמת המתיימר להיות אמת. ב. אני דווקא דואג. ג. השאלה היא למה ה-X שלנו שייך לסוג הזה. לדעתי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אנשים שאומרים לך שטויות היא ללמד אנשים לחקור דברים בעצמם ולהתבסס על מקורות רבים. אפשר ללמד אותם את זה בלי לשקר להם בקשר למי רצח את קנדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. שיהיה. אתה באמת חושב שילד גן יכול להבחין בין סיפור בדיה (''היו היה איש טיפש שקראו לו חושם'') לסיפור שקר (''היו היה איש טיפש שקראו לו קנטור''). ג. יש לי תחושה שאתה לא ממש קורא את מה שאני כותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בהחלט. ג. יש לי תחושה שאנחנו לא מבינים זה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סיפורי שקר לא מתחילים בד"כ ב"היה היה" (למה אני תמיד מוסיף סייגים? הנה:הם אף פעם לא מתחילים בהיה היה). שלא לדבר על האיטונציה השונה לחלוטין בה משתמש המספר סיפור לילדים לעומת המרצה לילדים (מן "היה הייייה" מתמשך וארוך, כולל נפנופי ידיים שלוקחים את כולם ל"מקום אחר" ועם תוספות של "לפני שנננננים רבות, בממלכה רחוקה רחווווקה"). אפילו ילד יודע לעלות על ההבדל בין זה לבין "שלום ילדים, היום מתמטיקאי, חוקר ומדען ממש חכם יספר לכם על הדברים כפי שהם". ג. יש לי תחושה שגדי כן קורא את מה שאתה כותב ושהוא פשוט ר"ל לא ממש מסכים עם מה שאתה אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אף אחד לא אומר לילדים בגן "שלום ילדים, היום מתמטיקאי, חוקר ומדען ממש חכם יספר לכם על הדברים כפי שהם", לא כשמשה קליין בא לגן (והוא לא בא לגן, הוא עושה הרצאות לגננות), ולא כשישראל אומן בא לגן. יש לי תחושה שאתה מדבר על גן וירטואלי עם ילדים דימיוניים. ב. תקרא את הדיון, ותסיק את המסקנות לבד. הבעיה שלי היא לא בחוסר ההסכמה, אלא בחוסר ההבנה. בשביל לא להסכים צריך להבין, ובשביל להבין צריך לקרוא. מי שקורא ומבין, לא חוזר על אותה שאלה שלוש פעמים. קיבלת תשובה, מסכים, לא מסכים, זכותך, אבל די. למה אתה חושב שאם תשאל אותה עוד פעם תקבל תשובה שונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. חוזר על שאלה שלוש פעמים מי שקיבל את התחושה שהשאלה לא הובנה, כי הוא לא ראה קשר בין התשובה לשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין, לא קורא, מבחינת ה''פשוט ר''ל לא ממש מסכים עם מה שאתה אומר'' זה אותו הדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יכול להיות שאתה צודק (אשמח אם זה כך). אם משה קליין בכלל לא עוסק באופן ישיר בחינוך ילדים (ז"א: אם אני טעיתי בכך שהנחתי שכן) אלא רק בהרצאות בפני מחנכים, אז אכן הצלחת להרגיע אותי במידה מסוימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא בטוח שהבנתי על מה הויכוח כאן אבל זה מזכיר לי שאתמול הילד הלא וירטואלי שלי חזר מהגן ושאל אותי אם ג'ון דוליטל היה באמת. למה אתה שואל עניתי בשביל להרוויח זמן. כי חבר שלי מהגן אמר לי שלא היה איש כזה. אמרתי לו שפעם מזמן מזמן כן היה רופא כזה. עשיתי זאת בעיקר כי אנחנו עכשיו רק באמצע הספר ולא רציתי לקחת סיכון להרוס לי ולו את הכייף לקראת הפרק עם הדחופוס-משוכוס עם השני ראשים, חיה שכידוע לך למרות שנכחדה הייתה פעם. אני מעלה זאת גם מכיוון שבקרוב עומדת ליפול לו שן ראשונה שכבר מתנדנדת, ונשאלת השאלה האם נכון להמשיך במסורת המשפחתית של לשים אותה מתחת לכרית כדי לקבל מהפיה/גמדים מתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 332167 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על זה עם אחד, ראובן... תגובה 272905 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אחזיר לך בזה: תגובה 180814. אגב, קיוויתי שכגרושו, תעריך את הכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לדבר באויר, עיון באתר של משה קליין מראה מה הוא כנראה מספר לילדים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של סיפורים לילדים צעירים ותודה על ההפניה ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 341372 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון אולי לרודיארד קיפלינג? http://www.boop.org/jan/justso/armadil.htm זהו, עכשיו אתה לא יכול להיות גננת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשזה מגיע לבעלי חיים מדברים או סירחן כרוצח ג'ון קנדי אתה צודק - לא יווצר מצב שבו 2% מהאוכלוסיה מאמינה במידע הלא נכון. כמו שאמרתי, את הנזק *הזה* קל לתקן. דווקא כשזה מגיע למתמטיקה (ובפרט, למה שמשה רוצה שהגננות יעבירו) אני קצת פחות בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם בעיה גדולה עם ההורים. אני לא בטוח איך תגיב האמא כשדני יחזור מהגן ויטען בפניה שקנטור טעה בעניין הטרנספיניטיות שכן קבוצה ריקה אינה מוגדרת אלא בעזרת הנחת המבוקש והישר אינו אוסף של נקודות. הגישור התודעתי בין טענות הזאטוט לבין ערמת הכלים בכיור עלול להתבטא בשתי סטירות לחי, וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, בנוגע לשטויות של משה קליין ודורון שדמי, אני הרבה יותר בטוח. הרי ברור שהוא לא באמת יכול ללמד גננות את המתמטיקה האורגנית, פשוט מפני שהיא בלתי ניתנת ללימוד. לכן מן הסתם, מה שהוא מלמד את הגננות זה קצת פיקנטריה, קצת היסטוריה (נכונה ולא נכונה), קצת מתמטיקה (גם שעון מפגר...) וקצת ניו אייג'. ובהתחשב בכמות השטויות הניו אייג'יות שנכתבות בספרי חינוך לגיל הרך (ע''ע, ''עקרון הרצף''), ובהתחשב שמעמד שכבר יש לתפישות הניו אייג'יות בקרב ציבור הגננות, אני בספק מה מידת ההשפעה שלהם על הגננות, וכל שכן על הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מוטרד מכל השטויות הניו אייג'יות ולא רק ממשה ודורון. ("עקרון הרצף"? מה זה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצלחה. (תגובה 338737) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שלפחות 90% מהאוכלוסייה מאמינים במידע לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט סביר (ומה יהיה אם נצמצם את הגננות שלנו רק לאותם 10% שנשארו?). אפילו יותר (הייתי אומר 100%). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים יצא בארה"ב רב מכר אווילי להדהים בשם(1) (בערך) "כל מה שלמדתי בחיי למדתי בגן הילדים". נכון שהעצות השימושיות שהוא נותן הם דברים נפלאים כמו "כדאי לחייך לנהג המונית שמסיע אותך" או "אמור יפה תודה למוכר במכולת", אבל האמת היא שגרסא דינקותא היא מהדברים שנתקעים לך הכי חזק בזיכרון. (1) הכותרת ודאי אומרת את האמת. קשה לי להאמין שהמחבר למד משהו אחרי גן הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקר קצר: 1. מי למד על תורת הקבוצות בגן הילדים? 2. מי למד על הנחת הרצף בגן הילדים? 3. מי למד את הגיאומטריה האוקלידית בגן הילדים? 4. מי למד על המספרים המדומים בגן הילדים? 5. מי לא שמע אף פעם דבר לא נכון ממורה או גננת? המח האנושי הוא דבר מופלא. כל כך מופלא, שלוקח לו הרבה זמן להתפתח. אפרוח שבוקע מהביצה יודע ללכת. לגוזל לוקח שנה ללמוד לעוף. אחרי זה המוח שלהם כבר לא ישתנה. להבדיל, המח (וכתוצאה מכך הכישורים) של בן המין האנושי נמצא בצמיחה מתמדת במשך כ-16 שנה *אחרי הלידה*. כישורים שילד בן שבוע יכול לרכוש שונים מכישורים שילד בן 5 יכול לרכוש. זה עניין של זמן. מח של ילד בן שבוע לא יצליח להשתלט על שפה גם אם תלמד אותו במשך עשרים שנה (ז"א, תמנע מהמח להתפתח). אגב, גם ההפך נכון, יש דברים שקל יותר ללמד ילד בן שלוש מילד בן שש. נראה לי שזאת הנקודה שאתם פשוט מפספסים. ילדים הם לא רק מבוגרים קטנים פיזית. נראה לי שזאת נקודת המחלוקת שלנו, המח של ילדים פשוט שונה משל מבוגרים, ושונה מגיל לגיל. לכן, הכישורים שילד רוכש בגן הם מצד אחד באמת חשובים מאד מאד מאד מאד, ומצד שני, שונים מאלה שילד רוכש בגילאי העממי, התיכון או האוניברסיטה. גם אם תיקח את אח שלי בתור גננת, לא תצליח להוציא ילדים שיודעים להסביר את ההוכחה של משפט פרמה. מצד שני, אם תיקח את אח שלי בתור גננת, טוב, באמת מפחיד לחשוב על הכישורים שהוא יצליח לא להעביר לילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שהגננת שלי אמרה לי, ואף אחד לא ישכנע אותי שהיא טעתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא למדתי את הדברים האלה בגן, אם כי כבר אז ידעתי שחסידות מביאות ילדים לעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד היום אתה מאמין בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל זה רק מפני שאיששתי את זה בינתיים באובזרווציה אישית, בביקורים בגאולה ומאה שערים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |