|
||||
|
||||
בניגוד לפסיכופתים המיתיים מהסרטים האמריקאים, פסיכופתים אמיתיים אינם נפוצים במיוחד - בערך אחוז אחד באוכלוסיה. זאת, אגב, דוגמא יפה לאיסטרטגיה שיכולה להתקיים לאורך זמן רק בתוך רוב גדול של לא פסיכופטים (אפשר להתייחס אליה כאל טפילות חברתית, עם ההגבלות הרגילות בקשר לאוכלוסיית הטפילים). |
|
||||
|
||||
אחוז אחד משישה מיליארד אנשים זה לא "מתי מעט" לפי אבן-דורפל. מה עם יעקב? הוא חושב אחרת? למה אתה חושב שהפסיכופתים יכולים להתקיים רק כקבוצה קטנה בתוך קבוצה גדולה של אמפתיונים? הפסיכופתים נטפלים עלינו, אבל יכולים להסתדר גם בלעדינו. חברה שמורכבת רק מפסיכופתים תהיה מקום מאוד לא נעים לחיות בו, אבל אין סיבה שחבריה יכחדו. אני מאמין שבטווח הארוך החברה האנושית הנוכחית תוחלף בכזאת שמורכבת בלעדית מפסיכופתים, או לפחות שזה מה שהיה קורה אם היינו ממשיכים מספיק זמן ברמה הרפואית הנוכחית. אני גם מאמין שכבר עכשיו יש בחברה שלנו הרבה יותר פסיכופתים ממה שרובנו מנחשים. ----- אם מישהו אחר קורא את זה - כשאני אומר "פסיכופת", אני מתכוון לאדם שלא סובל מעודף אמפתיה, ולא דווקא לאדם אלים ו/או חסר שליטה עצמית. אני חושב שכך עושה גם שכ"ג. |
|
||||
|
||||
הדיון עסק בשאלה האם אדם אשר שם גבולות למחקר שלו חותר לאמת. לדעתי כן, ולדעתי רוב החוקרים שמים גבולות למחקר שלהם. איני חושב שאנשים שאינם שמים גבולות למחקר שלהם חותרים לאמת יותר מהאחרים. ייתכן שאף פחות. |
|
||||
|
||||
---- לא, אני מתכוון ל"פסיכופת" במובן הקליני של המילה (למען האמת, אולי אחוז אחד הוא הערכת יתר, לא קראתי על איזה "פסיכופת" מדברים שם). האנשים שאתה מדבר עליהם, אלה שאין להם בעיה מוסרית עם רצח, אונס וכיו"ב הם פסיכופתים. |
|
||||
|
||||
אני מבין שעם החלק הזה של ההודעה אתה מסכים? ----- איך שונות כאן הכוונה שלי ושלך כשאנחנו אומרים "פסיכופת"? נשמע לי כמו בדיוק אותו הדבר. |
|
||||
|
||||
לא הבנת נכון, אבל כל העניין שולי למדי ואין לי חשק להכנס אליו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |